Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
| 9/2008
את היומיים האחרונים ביליתי באווירה לא חגיגית בעליל,
אלא עם מטאליקה באוזניים וקיבה די ריקה.
הסיבה לכך היא שנסעתי לבני דודים בצפון הארץ. אצל אנשים זרים אני בדרך כלל לא אוכלת (מטעמי בררנות טיפשיים), ואת מטאליקה שמעתי בזכות דוד שלי שמסתבר שגם הוא חובב מטאליקה לא פחות ממני.
-
אני מרגישה די ריקה לאחרונה. עייפה וריקה.
ההרגשה הרעה עזבה אותי לכמה ימים, אז כרגע אין לא שמחה ולא עצב. יש באמצע. ואני לא יודעת עד כמה זה טוב, אבל כל עוד זה יאפשר לי לתפקד כמו שצריך בשביל בי"ס (ובשביל עצמי) אין לי התנגדות.
| |
הימים האחרונים הם פשוט מוזרים מדי בשבילי.
מצד אחד אני כנועה לרגשות של חוסר חשק, חוסר מוטיבציה וחוסר מצב רוח כללי.
מצד שני אני עוד איכשהו מתפקדת ומדי פעם מרגישה בסדר גמור.
ups and downs.
אפילו שמינון הכדורים הועלה, אני לא מרגישה באפקט בכלל. אולי אלה שרידים מהשבוע הקודם שבו הייתי חולה, ואולי זו שוב אני עם הנפש החסרת מנוחה שלי, כך או כך מצב הרוח שלי משתנה בקיצוניות רבה מדי ואני כבר עייפה מכדי לעקוב.
וכראוי למצב שלי, הוא חייב להיות מלווה בדאגות.
הפעם זה שני דברים עיקריים: הידיד הכי טוב שלי, שכנראה רוצה איתי משהו מעבר לידידות. אני לא יודעת מה אני רוצה, ואני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו. אני כנראה אצטרך לעקוב אחרי המצב ולהחליט מאוחר יותר.
הדבר השני הוא.. בצורה כללית מאוד אפשר לומר שזה העתיד. אני כל הזמן רואה פלאשים שבהם אני מתפקדת חרא בעתיד שלי. לפעמים הדאגות האלה, שאני אכשל, שאני אפול בדרך או שאאבד את הדרך לחלוטין - גורמות לי לרצות לבכות. באיזשהו מקום זו גם אני משכנעת את עצמי שזה באמת יהיה ככה.
הלוואי ויכולתי לפרוץ לבית של הפסיכיאטר ולשבת איתו על כוס תה עד הלילה.
| |
השבוע האחרון היה מלא בדברים קטנים שבאופן הכי קיטצ'י שיש - פשוט עושים טוב על הלב.
המחשב הועבר לחדר, ומעתה יש לי מקסימום פרטיות (וחצי חדר אמנם, אבל זה לא מטריד אותי בכלל). מעכשיו אני יכולה להתחיל לעבוד על פריצת מחשבי ה-FBI בלי שאמא שלי תשאל אחרי כל התחברות של זכר למסנג'ר "אוי, הוא נראה ממש חמוד, מי זה?" "תורכי בן 30 שמחפש ישראלית לסקס שובב, אמא".
ובשיטוטיי בקניון, מלבד דברים שחורים ואפלים שחברה שלי מאוד היתה רוצה ליום ההולדת הקרב שלה, גם מצאתי הנחה מושלמת על ספר שהיה ברשימת ה"אין לי שמץ" כבר די הרבה זמן: "הסוד".
כשצפיתי בחלק מהסרט לפני כשנה, חשבתי שמדובר בבולשיט טהור. אבל מאז השתנתי מאוד, החשיבה שלי נעשתה יותר אופטימית ונהייתי מחוברת יותר למציאות.
קפצתי על המציאה כמו על דונאט'ס בחינם חינם, ועכשיו כבר עברתי חצי מהדרך לאושר, כפי שהם מבטיחים לי. הכל תלוי בי עצמי, כמובן, אבל זה פרט שולי.
לא, אבל ברצינות - הספר מעניין מאוד וגיליתי שאת חלקו אני מיישמת כבר זמן רב, לפני שידעתי על קיומו של "הסוד" (השם כבר קצת סותר את העניין.. אני משערת שפחות או יותר חצי מאוכלוסיית כדור הארץ מודעת לסוד הזה).
את היומיים האחרונים ביליתי בקינוחי אף וכאבי גרון שהגיעו כאילו ממעמקי הגיהינום כדי לרצוח אותי בדם קר.
המערכת החיסונית שלי לא כל כך קיימת, מה שמאפשר לי להינזק בקלות רבה יותר מכל אדם, וזה בדיוק מה שקרה: התקררתי.
ולכן את היומיים האחרונים ביליתי גם ביישום "הסוד" (יישום הכוונה למלמול "מחר אני אהיה בריאה. לא, דקה, אני כבר בריאה! כן כן, מיד ישלח אליי היקום את כוחותיו ויהפוך אותי לאישה סופר ביונית!" בדרך למיטה).
הפגישה עם הפסיכיאטר אתמול, לא היתה מרתקת במיוחד... אולי ארחיב בפעם אחרת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
