זה כנראה אומר שממש קשה לי ואני כבר בקושי עומדת בזה
וחייבת לדבר עם מישהו ואין לי עם מי ככה מרגיש לי
לא נעים לי להטריח אחר לשמוע, לא בא לי להפתח אין לי כח שוב להיחשף ולהיות במקום הזה זו שקשה לה
אולי זה תמיד קורה וזה המקום שלי...
כבר מייאש אחרים מסביבי נראה לי והם כבר אטומים אליי
כאילו מה אתם לא רואים שאני סובלת פה
הברה סימנים צועקים את זה למה אף אחד שניה לא פונה וכן מדברת גם על משפחה זה הכי קרוב לא
אבל כנראה שכל אחדבחיים של עצמו
או שכבר נמאס ממני
או שכבר התרגלו שככה אני כבויה כמו מתה מוזנחת וישנה בעמידה
כן אני קשה אבל באמת רואה ככה את הדברים
כמה מתגעגעת לחברה שהיכולתי לבכות לה אבל תכלס אם שניה אתפכח גם היא גרמה לי לבכי
אז אולי באמת אף פעם לא משהו ומושלם וזו אני והגישה שלי להתגעגע ולהאחז במשהו שכבר לא נמצא ולא קיים
וחבל ככה קל יותר להפסיד את מה שישי ולא ליצור מה שעוד אין
ואני מרגישה רע
כל כך רע מפנים
עזבו שמסתכלת במראה רק מרגישה יותר רע
ובא לי לתלוש את השיער של עצמי
בא לי לבכות כל כך אבל אין לי כח
פשוט אין לי כוח יותר לעצמי
היום הזה שהחלטתי לחזור לתלתלים ואוו כמה משקל אני נותנת לדבר כזה פעוט יש שיגידו ואולי הם צודקים
אבל אין מרגישה כמו עננה מסביבי של גועל ונאחס של חוסר ביטחון שעוטף אותי ואני לא מצליחה להיפטר ממנו כי הוא אני והוא בי
ובראש בתוכניות זה נראה לי שכמה צעדים ואני יוצאת מזה אבל אין לי את הכח להתחיל ולללכת, אין לי כי העעננה הזו מעל ראשי גומרת אותי
לא בא לי שעוד יראו אותי ועוד אשפיל את עצמי וכמו זומבי אני חיה
במקומות טובים ולא חיה וללא נהנת ממה שיש מולי וליידי וגם כשאני במקום הכי נחשק ורצוי
נבואה שמגשימה את עצמה זה מה שקרה לי
ואולי הבעיה שלי שכבר לא יודעת לנבא לעצמי טוב,
אולי לפעמים חולמת ומקווה למשהו דומה וקרוב שכזה מה שבא לי איזה חיבוק חם איזו אהבה שאוהבת
אבל בקושי מאמינה שכבר דבר כזה יכול לקרות לי
ואיזה מילים קשות, שוב אני קשה ועושה לעצמי...
זו כנראה אני, אולי בטוח
כועסת על אחרים שלא עזרו שלא עוזרים אני הייתי עושה את זה בשבילהם או בשביל זר אפילו
ככה אני חושבת לעצמי בשבילהם זה רק שניה לקחת אותי, רק שניה לחבק או להקשיב
אבל אולי זו באמת אני שלא משנה מי מולי רואה שופט, רואה איך אני זו שנחשפת עכשיו
ואם אני מאכילה את עצמי בסטים אוא שזו המציאות
כך או כך זו המציאות שלי
ואני אבודה בה
אבודה בה כל כך בזמן האחרון וסובלת
סובלת ומייסרת את עצמי
ותמיד הייתי
אבל מה אני עושה עכשיו כשהחיים לא עוצרים הרי, הם טסים
והזמן לא מחכה לי
איך אני קמה שניה על הרגליים ומחייכת
איך אני חוזרת להראות כמו שצריך
כמו בן אדם שחי
ולא כשנתקל במראה בא לו לבכות ולהרביץ לעצמו
לא מהכיעור כמו מהמת שם
אותם פנים שהיו בתמונות אבל פנים אחרות
ואיםה אני אני באמת שואלת את עצמי
איך זה ישתנה
מבפנים השינוי או מבחוץ
כמה אני מטומטמת שלא מקשיבה לעצמי ולרצונות שלי
ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות אז למה לעזעזאל לא עשיתי
והנה זה סיפור חיי לא להחליט לא לעשות ואחר כך כואב הגוף עם הלב ומתחרטת
איך אני יוצאת מזה עכשיו
איך לעזעאל אני ממשיכה מכאן
אני כבר הרוסה וונהרסת
ובא לי רק להיקבר במיטה וגם זה כבר משגע אותי
אני לא מצליחה עוד להחזיק מעמד, מזה אני פוחדת
שלא אצליח יותר
אבל אצליח
וגם עם אצליח ואחזיק עוד הרמה
מה יצא מזה
איפה אני
איך ולמה אני כל כך שונאת את עצמי
והלוואי שהייתי מאמינה לשיטה כלשהי, למישהו למשהו שיוכל לעזור
אני כבר למדתי לבקש עזרה אבל גם איתה קשה לי והולכת אחורה
ומה עכשיו אחרי שכתבתי
חשבתי שזה יעזור
אבל ברורו שום דבר לא נעלם ואני עוד עם תחושה שאין לי מילים לתאר
לא מאחלת לך
ולא לעצמי
וכנראה מי שאחראי לזה זו אני
אז את מי אני עוד מאשימה
זו הייתי אני לעכשיו, מה שעוד אני עכשיו לפחות
עם כוחות גמורים ואלוהים ממה רק ממה שבפנים...
כאילו רוצה לסיים עם איחול לעצמי אבל על מי אני עובדת
אני ההרס שלי עצמי כנראה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
