מין בן אדם כזה של שינויים.
קשה להישאר במקום שנייה אחת, קשה לא לסגור ולהתחיל כל הזמן דברים.
דבר גורר דבר, בסופו של דבר גם קשרים לא מחזיקים יותר מידי זמן.
זה גורם לתהות אם הקשרים שכן מחזיקים באים מתוך אהבה..
ישבתי באירוע, ראיתי המון שמחה על פנים של אנשים.
החיוכים חולקו בשפע, אנשים נידבו שמחת חיים לכאלה שלוקים בחסר.
משפחה שההורים בה גרושים כבר הרבה שנים, האב נשוי שנית עם ילד,
ובכל זאת, כל מי שהסתכל מהצד לא שם לב בכלל.
משפחה מאושרת.
למרות כל ההתהפכות שהחיים שלי עברו,
אני מרגישה מאושרת, וטוב לי, אני לא מרגישה חצויה.
לפני שנה הכל היה שונה, אמאבא ביחד, שום צל של חשש.
אני לא מדייקת, המתיחות הייתה קיימת תמיד.
קשה לי לחשוב על 365 ימים שכל כך הרבה השתנה בהם.
המשפחה התפרקה, אבל אנחנו רק התחזקנו.
אימא שנושאת את העולם בערך על הכתפיים שלה.
ונערה בת 16, שהייתה פעם בן אדם נאיבי בטירוף, ללא מושג קלוש על ערכו של הכסף.
עובדת היום הרבה מאוד, מודעת לכל שקל שהיא מוציאה.
נערה שהיא כבר לא כל כך נערה.
מן אישה קטנה כזאת, התבגרתי מהר מאוד.
הפרפסקטיבה שלי התחלפה מהר.
ואני מסתכלת קדימה ויודעת שגם יהיה יותר קשה,
אבל יהיה גם הרבה יותר טוב.
עוד שנתיים אני כבר אדם לעצמי ובעצם המכה שתבוא לי מעצם כך תכאב פחות.
כל כך טוב לי לאהוב את עצמי ככה לבד בשקט שלי.
ללכת בין השלוליות ולדעת שאם אני לי, יש מי לי.
שוב נפתח, ריח של התחלת המרוץ.
מי יפרוש ראשון הפעם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
