לא תמיד האדם חזק, לפעמים הוא נחלש, לפעמים נשמתו מתעייפת, לפעמים הוא מרגיש מיואש.
לפעמים הוא מחכה לעתיד בכליון עיניים, מתוך מחשבה שיש לו כ"כ הרבה דברים יפים וטובים להציע.
לפעמים האדם אף חושב שלעתיד, יש יותר להציע מאשר ההווה או העבר, ומרוב ציפיה גדולה כ"כ לבואו של העתיד, האדם לא כ"כ נהנה מההווה. וכך הוא לא באמת מצליח לחיות בצורה שמספקת אותו ואת הנשמה שלו.
קיבלתי את קטע זה, לפני כמה שנים כשהייתי שרויה במשבר, שאז הוא נראה לי מאוד משמעותי ואחרי קריאה מעמיקה של הקטע הזה, הוא קיבל את הפרופרציות הראויות לו.
אז חשבתי שיהיה נכון ויפה, לשתף אתכם קצת, במה שלקחתי לעצמי מהקטע הזה, לעשות לקטע מעין ניתוח אישי- רגשי.
מגיל קטן, אני מאמינה באלוקים, מגיל קטן הייתי משתפת אותו כמעט בכל מה שעובר עליי, מתפללת אליו ומדברת איתו. זה דבר שמאוד חיזק אותי ומחזק אותי אפילו עד היום.
לפעמים אני מוצאת את עצמי עצובה, מכל מיני סיבות שלכאורה נראות לי הכי משמעותיות בעולם ואחרי קריאה של קטע מעין זה, אני מבינה מה אני חושבת שבאמת חשוב בחיים.
לילה אחד חלמתי שזכיתי לראיון עם אלוקים.
"גש הלום" אמר האל, "רציתי לראיין אותי "?
"אם יש לך זמן" אמרתי.
אלוקים חייך ואמר :
"הזמן שלי הוא נצחי ומספיק לעשיית כל דבר... מה שאלתך בני?"
"מה הכי מפתיע אותך בקשר למין האנושי?" שאלתי אני.
ענה אלוקים:
"הכי מפתיע אותי בבני האדם
שהם משתעממים מלהיות ילדים, ממהרים להתבגר ואז משתוקקים לשוב ולהיות ילדים...
שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף ואז מאבדים את כספם כדי לשקם את בריאותם...
שהם חושבים בחרדה על העתיד ושוכחים את ההווה, כך שאינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד .... שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו ומתים כאילו שמעולם לא חיו..."
אלוקים חפן את ידי בידיו והיינו שקטים זמן מה.
"כהורה, אילו שיעורים היית רוצה שילדך - בני האדם , ילמדו?" שאלתי.
אלוקים ענה בחיוך: "ללמוד שהם אינם יכולים לגרום לאף אחד לאהוב אותם, אך ביכולתם לאפשר לעצמם להיות נאהבים...
ללמוד שהערך הרב ביותר אינו טמון במה שיש להם בחיים אלא במי שיש להם בחיים ...
ללמוד שלא רצוי להשוות עצמם לאחרים אלא להיות נאמנים לעצמם...
ללמוד שאדם עשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה אלא זה שזקוק להכי מעט...
ללמוד שזה לוקח כמה שניות לפצוע אדם אהוב פצעים עמוקים, והרבה שנים לרפאם...
ללמוד לסלוח על ידי תרגול סלחנות....
ללמוד שיש אנשים שאוהבים אותך מאוד , אך אינם יכולים להביא או להראות את רגשותיהם...
ללמוד שכסף יכול לקנות הכל מלבד אושר....
ללמוד שחבר אמיתי הוא אחד שיודע הכל עליך ואוהב אותך בכל זאת....
ללמוד שלא תמיד זה מספיק שאחרים יסלחו לך , עליך לסלוח לעצמך..."
ישבתי זה זמן מה, נהנה מהרגע. הודיתי לאלוקים על הזמן שלו ועל כל מה שעשה עבורי ועבור משפחתי והוא ענה: "בבקשה...אני נמצא כאן 24 שעות ביממה , כל מה שעליך לעשות הוא לקרוא לי ואני אענה... ועוד עיצה לסיום
- זכור - אנשים ישכחו מה שאמרת אנשים ישכחו מה שעשית. אנשים לעולם לא ישכחו מה שגרמת להם להרגיש..."
(ראיון עם אלוקים - מתוך האינטרנט)
אחרי שקראתי את הקטע הזה, הבנתי שהשמחה בחיים הוא דבר שקיבלנו מאלוקים במתנה וחשוב לנצל את זה, חשוב לשמוח. כן, גם מהדברים שלכאורה נראים כה פשוטים. השמחה מחזקת את הנשמה ומלמדת אותי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, כשאני הופכת את השמחה לחלק בלתי נפרד משגרת חיי ,
אני מוצאת את עצמי כמעט - תמיד עם חיוך על הפנים, כי תמיד יש על מה לשמוח.
אני שמחה על היכולת שלי לראות את כל הדברים היפים שמסביב.
אני שמחה על כך שאני בריאה ויכולה לחייך, מתי שמתחשק לי.
אני שמחה שיש לי את הזכות והיכולת להתבטא.
אני שמחה להקשיב לאחרים - אני שמחה שהאחרים מקשיבים גם לי.
אני שמחה שאנשים מתעניינים בי - אני שמחה להתעניין באחרים.
אני שמחה שאנשים תומכים בי - וכמו כן, שניתנה לי האפשרות לתמוך באחרים.
אני שמחה על האפשרות להביע רגשות, דמעה, חיוך.
אני שמחה על הלב האוהב.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה, מאוד רציתי לגדול ומהר, היום אני מבינה שהעיקר הוא לא לגדול במספרו של הגיל, אלא להנות מכל מה שגיל כולל בתוכו, להינות מכל מה שלכל גיל יש להציע, בכל גיל יש דברים טובים, בכל גיל יש דברים משמחים. לפעמים גם יש משברים, אבל הם גם מלמדים אותי הרבה על התמדדות ועל הסתכלות חיובית, ושוב, ששום דבר בעולמנו, הוא לא מובן מאליו.
הכסף הוא גם דבר חשוב בימינו, אך עלינו לזכור שהבריאות קודמת לכל, עלינו לדאוג קודם כל להרגשה אישית טובה, בזכות ההרגשה האישית, נוכל להשיג את מטרותנו בחיים בצורה טובה יותר ולהפיק מהן הנאה רבה יותר.
אין מה למהר, עלינו לעשות את ההשתדלות המירבית שלנו, ואם הדבר צריך להיות שלנו, הוא יגיע אלינו במוקדם או במאוחר, העיקר שנשמור על עצמנו, על שמחתנו ועל בריאותנו.
לעיתים אני מוצאת את עצמי , מחכה שהזמן יעבור וחושבת שאין לי לאן למהר, ובכל פעם שאני קוראת קטע זה .. אני מבינה שאני לא צריכה לחיות בגישה כזו, כי אז אני עלולה לאבד את המשמעות של החיים עצמם, אני עלולה לאבד את ההזדמנות לעשיית טוב לעצמי ולסביבתי. אם אעשה יותר, כך אוכל גם להיות מסופקת יותר ולדעת שניצלתי כל יום בחיי, לעשות את מה שרציתי. ואז.. בסופו של דבר, לדעת שבאמת חייתי את החיים שרציתי לחיות.
החיים מלמדים אותי שאני לא יכולה להכריח אף אחד לאהוב אותי, אבל לאט לאט אלמד שאני יכולה לאפשר לעצמי להיות נאהבת, כי ב"ה יש לי סביבה תומכת ואוהבת, ואף אחד מאיתנו לא חי לנצח, עם כל הצער שבדבר, רצוי שאקבל את מה שיש לי היום, כי מי יודע מה יציע לי המחר? נוכחות האנשים בחיי, גורמת לי ביטחון ונותנת לי הרבה מעבר לדברים שטחיים למשל.
כי אין כמו האנשים היקרים לנו, שגם הם לרוב כמונו, מסוגלים להביע רגשות.
לא משנה מה יש לי בחיים - כמו שמשנה מי יש לי בחיים - הסביבה התומכת שעוזרת לי לעיתים גם לקבל את עצמי (כן כן, גם אתם הקוראים, בעיקר).
חלקנו מרבים להשוות עצמנו לאחרים ונותנים לסביבה לפעמים להכתיב לנו איך לחיות, עלינו לזכור שמותר לנו לאפשר לסביבה לייעץ, אך אסור לנו לשכוח את הייחוד הקיים בכל אדם ואדם, כל אדם הוא מיוחד, כל אחד הוא מן אור מסויים לעולם, מישהו שאין לו תחליף.
לחיות עם עצמנו ולהיות גאים בייחוד שאנחנו מביאים ובדברים הטובים שאנחנו עושים!
אף אחד לא יעריך אותנו , כמו שאנחנו באמת מסוגלים להעריך את עצמנו.
דברים חומריים לא תמיד יוכלו למלא את החלל החסר בליבנו (אם חלילה קיים כזה)
לפעמים מתוך חוסר מחשבה של רגע, אפשר להרוס את האדם היקר לנו...ולפעמים לוקח הרבה זמן לתקן טעויות, אבל תמיד חשוב לזכור שאנחנו - בסה"כ בני אדם, בני אדם אנושיים, שעושים טעויות... ולכן, כמו שאנחנו יודעים שמותר לנו לטעות, רצוי שגם נדע לסלוח לעצמנו לפעמים..כי אנחנו? לא מושלמים.
לי מאוד קשה לסלוח לעצמי, על הרבה דברים שאני עושה, אבל בסופו של דבר, אני מאמינה שטוב לעשות את זה, שזה נותן המון מבחינה נפשית, ובלי סליחה, קשה להרגיש מהו חופש אמיתי. וכמו שראוי שנסלח לעצמנו, טוב גם לסלוח לאחרים, לתת להם הזדמנויות נוספות, ממש כמו שאנחנו היינו רוצים לקבל אותן.
לפעמים אנחנו גם מרגישים לבד, בודדים, שנואים חלילה, אבל מה שאנחנו לא יודעים הוא שיש אנשים שאוהבים אותנו בכל ליבם אהבה כנה ואמיתית, ולא תמיד הם יכולים להביע זאת במילים, לפעמים אפילו אהבתם חזקה יותר מכל המילים הקיימות. כי כשהן לא נאמרות, הן גם לא מאבדות ממשמעותן, אבל תמיד תמיד הן מורגשות עמוק בפנים.
" כסף יכול לקנות לך וילה, אבל לא בית חם. . כסף יכול לקנות לך מיטה מתכוננת, אבל לא שינה טובה. כסף יכול לקנות לך שעון יוקרתי, אבל לא זמן. כסף יכול לקנות לך אינצקלופדיה, אבל לא ידע. כסף יכול לקנות לך תפקיד בכיר, אבל לא הערכה. כסף יכול לקנות לך תרופה, אבל לא בריאות. כסף יכול לקנות לך דם, אבל לא חיים."
כסף באמת יכול לתת דברים חשובים - אבל הוא לא יכול לקנות עבורינו את האושר הפנימי שלנו.
וחבר אמיתי? מה שרובנו הכי רוצים בעולם, הוא אחד כזה שלא מספיק שידע עלינו הכל, אלא גם ידע לאהוב אותנו למרות היותנו לא מושלמים.
אני אוהבת אתכם כל כך.
בובה קטנטנה :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
