מה איתי? מה איתי? מה איתי?
לא מסתדרת עם עצמי.
מה איתי? מה איתי? מה איתי?
איפה שכחתי את שמי?
לא יודעת למה, לא יודעת איך, איך ומה.
רק רוצה לברוח, מה זה קרה לי?
טוב לי או רע לי?
תגיד לי...
מה איתי? מה איתי? מה איתי?
בטח הוא שם לא שקט.
מה איתה? מה איתה? מה איתה?
מה היא רוצה באמת?
לא יודעת למה, לא יודעת איך, איך ומה.
רק רוצה לברוח, מה זה קרה לי?
טוב לי או רע לי?
תגיד לי...
מה איתי? מה איתי? מה איתי?
בטח היא שם לא שקטה.
מה איתי? מה איתי? מה איתי?
איפה שכחתי אותה?
לא יודעת למה, לא יודעת איך, איך ומה.
רק רוצה לברוח, מה זה קרה לי?
טוב לי או רע לי?
לא חושבת שיש שיר שמתאר את מצבי טוב יותר כרגע.
כל מה שאני רוצה, זה להרגיש בטוחה לצרוח את השיר הזה מתוכי.
מה איתי? לא מסתדרת עם עצמי, לא עם המחשבות שלי ובטח שלא עם הרגשות שלי.
רגע מדחיקה ורגע אח"כ הכל מתפרץ, ובלילה.. אני בכלל לא מצליחה לעצור, לא את הרגשות ולא את המחשבות.
הגעגועים פורצים מתוכי, הדמעות מרטיבות את הכרית, והשנאה העצמית שלי, לא עוזבת אותי.
השם האמיתי שלי, לא מתאר אותי בכלל עכשיו בתקופה הזו של החיים שלי. קוראים לי 'תאיר' ואני מרגישה כ"כ חשוכה. לא מאירה על עצמי ובטח שלא על אחרים. הדבר היחידי שאולי מאיר, הוא העתיד הרחוק שלי.
לברוח, היה הרצון הכי גדול שלי, עד שהבנתי שהדבר שכואב לי, יכאב לי בכל מקום, כבר לא משנה לאן אפשר לברוח.
ברחתי מהאיסיקיו, ברחתי מהמסנג'ר, ברחתי מההזדמנות היחידה של אנשים, ליצור איתי קשר, למרות שאין הרבה כאלה שרוצים. שיכולים. שמנסים.
ברחתי.
אבל הכאב לא ברח ממני. ממש לא.
אני עדיין חושבת עליך, לרגע לא הפסקתי, לא נראה שגם אפסיק.
אני עדיין בוכה, כשאני שומעת לפעמים שירים עצובים, שמזכירים אותך.
אני עדיין כותבת לך , איפשהו....באתר הזה יש בלוג שהוא כולו שלך..
אני עדיין משתגעת כל הזמן שאני חושבת על השיחות שלנו...
ועדיין לא מעכלת...שזה נגמר.. שהלכת.. שאתה כבר לא חלק מהחיים שלי... (יותר דומה לסיוט.. אבל אם כבר אז כבר)
ואני עדיין באיזשהו מקום... מקווה שתחזור.... טיפשי, הא? אבל אני עדיין מאמינה בזה.
בתקופה האחרונה, הבנתי שאני בעצם בנאדם בודד. בודד מאוד. ז"א בתקופות שאנשים זקוקים לי, אני לא בודדה בכלל. אבל עכשיו, עכשיו זאת התקופה שאני הכי צריכה עזרה של אנשים, הקשבה, אבל אני לא יכולה לשתף אף אחד. לא מסוגלת. כואב מדי, שורף מדי.
אז אני מנסה לישון המון ולברוח לעולם שהוא לא מציאותי, לעולם שיתן לי כמה שעות של שקט, אבל גם שם רע לי. אני חולמת שאונסים אותי בכוח ושרוצחים אותי, מתעוררת בבהלה, נזכרת בו, מתחילה להתגעגע ושוב בוכה. מייסרת את עצמי. ולא מסוגלת להפסיק להתייסר, להתגעגע, לאהוב.
ורע לי, באמת שרע לי.
רע לי. שאני לא מסוגלת לשתף אף אחד, שהאנשים היחידים שאולי יכולתי לשתף, כבר רחוקים ממני.
אתמול, בער בי הרצון לאבד שליטה על עצמי, לדבר על הכל, בלי להרגיש, בלי לפחד, אבל לא הייתה לי האפשרות, כי לא מצאתי את האדם הנכון לשתף אותו. בכלל.
יש לי התפרצויות קשות של בכי ודמעות, אני כבר לא שומעת מוסיקה, כדי לא לעורר את הדמעות שלי.
אני כבר לא שרה, כי אין לי מצב רוח לשיר בכלל והקול שלי? כבר מזמן לא מה שהכרתי.
זה היה קשר קצר, אבל הרגשתי דרכו כ"כ הרבה.
מצד אחד, היה לי טוב, מצד שני היה לי רע, כשהקשר הזה נגמר בצורה הכי לא צודקת שיש ומהסיבות הכי לא טובות ולא נכונות. אבל אף אחד לא היה שם, להקשיב לי ולשמוע אותי. ואף אחד עדיין לא שם. ומי שכן שם, לא באמת יכול ורוצה להבין עד כמה כואב וקשה לי לאבד את הקשר הזה.
ואולי לא יקראו את הפוסט הזה בחיים, אבל גם לי כואב, גם לי קשה וגם אני פגועה, שלא יהיה ספק, אני פגועה כי אין לי את היכולת להסביר, שכל מה שרציתי, זה לאהוב, זה להרגיש, זה להבין.
אז לאהוב בהחלט הצלחתי, להרגיש, הרגשתי. אבל להבין, כבר לא הצלחתי.
לא הצלחתי להבין למה אתה כועס עליי ככה, למה אתה מעניש אותי ככה, למה אתה שונא אותי ככה.
וגם את, את שמכירה אותי, ראית שטוב לי, למה ברגע שראית שנשברתי, הלכת ולא חזרת? חשבת שרק לו קשה?
דבר אחד ייאמר לזכותי, אני עשיתי כל מה שיכולתי, התחשבתי. לא אני זאת שהלכתי....
ואני אהבתי מאוד....ואני עדיין אוהבת..ואוהב עד שהאהבה תיגמר.. איתך ובלעדיך... אם תחזור, אתה תהיה מבורך בעיניי..ואם לא.. יכאב לי.. אבל כמו שהבטחתי לך, אני אמצא את המקום לסלוח לך..
רק לא בטוח שאסלח לעצמי, למרות שאני יודעת שלא אני זאת שפגעתי בך, כי לא אני זאת שבחרתי ללכת ממך, זה היית אתה שבחרת ללכת...
ואני מנסה לחפש לעצמי מקום של שקט בתוך הנשמה, אבל היא כואבת מדי ושום דבר לא ברור בתוכה....
אבל דבר אחד, אני מבטיחה.
אני עדיין אוהבת אותך....
ואני לא, לא רציתי לפגוע בך אף פעם...
עדיף שלי יכאב מבין שנינו...
ואני אחיה עם הכאב הזה, לבד.
עד שהוא ייגמר. אם הוא ייגמר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
