השעה שש שלושים וחמש בבוקר אני מתחילה בעשר אבל קמתי מוקדם כי האור חדר דרך התריסים הישר לחדר,לתוך עיניי

לא יכולתי לסבול את זה,סגרתי את הוילון אבל שום דבר לא עזר,התייאשתי אז כבר קמתי,שמתי עלייה חלוק

שאבא קנה לי פעם ביום הולדת נעלתי את נעלי הבית וירדתי למטה לשתות שוקו חם,ירדתי במדרגות וראיתי

את אמא יושבת בשולחן שבמטבח שותה את הקפה שלה עם עיתון ואת אבא נושק לה על הלחי ויוצא לעבודה.

את האמת אף אפעם לא התעמקתי בעבודה של אבא,אני יודעת שכל אחד היה רוצה להתחלף במקומי,שיהיה לו אבא מפורסם,שחקן,

אבל אותי זה לא מושך,אני זוכרת שעוד כשהייתי קטנה הוא ניסה להכניס אותי לעולם הזוהר הזה אבל אמא

שלי לא הסכימה וטוב שכך.

הכנתי לי את השוקו שלי,כפית גדושה של שוקו ושתיים וחצי כפיות סוכר,אם אמא לא היתה מסתכלת עליי אני חושבת

שהייתי שמה שלוש כפיות.

יפית:"את לא חושבת שאת קצת מגזימה עם כל הסוכר הזה סטפני?"היא אמרה ולגמה מהקפה שלה.

אני:"מה איכפת לך בכלל?"

יפית:"איך את מדברת אליי,גם חברות שלך מדברות ככה לאימהות שלהן?"

אני:"טוב אין לי כח אלייך על הבוקר"

יפית:"טוב תשמעי אם כבר התעוררת אז תקחי את נועה לגן"

אני:"טוב"לקחתי את הכוס שוקו שלי והתיישבתי בשולחן.

יפית:"אז תגידי מה את רוצה מתנה ליום הולדת?"

אני:"אני לא יודעת..יש עוגה אמא?"

יפית:"כן שניה אני יוציא לך מהמקרר"היא קמה ניגשה למקרר והגישה לסטפני על צלחת קטנה פרוסה של עוגת שוקולד.

אני:"אמא תגידי השנה אני יכולה לחגוג יום הולדת גם עם אמא שלי"

יפית:"למה?"

אני:"אני לא זוכרת שחגגתי איתם יום הולדת פעם אחצ"

יפית:"כי הם תמיד בחו"ל אבל הם גם תמיד מפצים אותך במתנות יקרות"

אני:"אוי אל תעבדי עליי אני יודעת שיש לנו פה משפחה בארץ,סבתא"

יפית:"טוב אני צריכה להתארגן יש לי טור אצל הרופא"

אני:"טוב"גילגלתי עיניים למעלה,זה היה ברור שהיא תתחמק ולא תענה.

קמתי מהשולחן ולקחתי את הפלאפון של אמא וסיסמתי לשון הודעה.

~"היי אהובי,רוצה ללכת ביחד היום לביה"ס,זוכר שיש לנו חזרות היום?"~

הנחתי את הפלאפון על השולחן,לגמתי עוד כמה לגימות מהשוקו תוך כדי הליכה לכיור ואז הנחתי את הכוס בכיור,

ניגשתי לארון שמעל המיקרו והוצאתי משם חבילת שוקולד לבן עם עוגיות וחבילת שוקולד חלב.

לקחתי אחר כך מהמגירה שמתחת התנור נייר אפייה ועליתי לחדר שלי,לפני כן ראיתי את אמא כבר יוצאת מהבית אפילו להתראות היא לא אמרה.

הנחתי את הדברים על השולחן ואירגנתי בנתיים מערכת שעות ואז לקחתי מהמגירה שבסיפרייה שלי כמה חוטים אדומים

ממשי,מספריים,עטים ונייר מהמדפסת והלכתי לחדר האורחים.

שברתי כמה קוביות שוקולד החלב וכמה קוביות מהשוקולד הלבן ושמתי אותם מסודר יפה בתוך נייר האפייה וקשרתי

את זה בסרט המשי האדום שלי,עשיתי עוד כמה כדי לחלק לאלו שאני אוהבת.

אחרי שסיימתי הלכתי להתלבש,לבשתי מכנס בצבע בז' שהוא קצת מתרחב עם חולצת ביה"ס,לקחתי תיק קטן שלי

שלא הייתי צריכה אבל שמרתי אותו כי ידעתי שאני אצטרך אותו מתישהו,ירדתי למטבח להכין

סנדוויץ לנועה,לקחתי את הסנדוויץ ומעדן והכנסתי את זה לתוך התיק ואז אני שמה לב שנועה יורד במדרגות משפשפת

את עינייה ומתחילה לבכות.

אני:"מה קרה נועה?"

נועה:"את לא הערת אותי והשארת אותי לבד"

אני:"כדי שתשני עוד קצת"היא לא ענתה היא המשיכה לבכות יותר חזק ובעקבות הבכי שלה יוני גם התעורר.

יוני:"מה יש לה על הבוקר?"

אני:"אני לא יודעת..היא כנראה מפחדת להיות לבד"

נועה:"קקי"היא אמרה והתיישבה על המדרגה

אני:"מהה?"

יוני:"יש לה חרא מה לא הבנת?"הוא צחק.

אני:"הבנתי טוב מאוד אבל אין לי איך להחליף לה,אני אתקשר לאמא שלי ואולי תקח אותה בנתיים לחדר שלי?"

יוני:"טוב.."הוא מכה כף ואז פתח ידיים לרוחב לתת לנועה חיבוק.

יוני:"ייאלה בואי נראה מי יגיע ראשון לחדר של סטפני"

נועה:"א-ני!"היא קמה והתחילה לרוץ במדרגות לכיוון חדרי.

אני:"נווו..היי אמא"

יפית:"היי"

אני:"תשמעי לנועה יש קקי ואני לא.."

יפית:"אבא קנה אתמול תיתולים,זה נמצא בחדר שלנו ויש שמה גם מגבונים"

אני:"אהה טוב תודה"

יפית:"בבקשה"עליתי לחדר של ההורים וכשנכנסתי ישר ראתי למול עיניי את התיתולים על המיטה אבל לא ראיתי

את המגבונים אז פתחתי את המגירות של ההורים,במגירה הראשונה לא היה כלום חוץ מתחתונים חזיות ואהה גם קונדום

זרוק שם בצד במגירה השניה היו רק גרביונים וגרביים ובמגירה האחרונה היו כל מני חפצים,הזזתי את הדברים

קצת שם כדי לראות אם יש שמה מגבונים,הזזתי ומצאתי מגבונים לתינוקות אבל מצאתי גם תמונה,

התמונה היתה ממש מוזרה תמונה של אמא שלי ועוד מישהי ממש דומה לה,אם לא הייתי יודעת שלאמא שלי

אין אחות הייתי חושבת שיש לה אחות תאומה,לקחתי את התיתולים,מגבונים ואת התמונה והלכתי מהר לחדר שלי.

יוני:"לקח לך הרבה זמן"

אני:"סליחה סליחה פשוט לקח לי זמן לחפש"

יוני:"זה בסדר בנתים אני ונועה סיכמנו שאנחנו חברים נכון?"
נועה:"לא!"

יוני:"מה זה לא?ברור שאנחנו כן"

אני:"נועה,מה זה יש לך חבר ולא אמרת לי?"נועה התחילה לצחוק ואז נפלה על המיטה ונשכבה.

אני:"טוב ייאלה חבר של נועה אולי תחליף לה תיתול?"
יוני:"מה..אבל אני לא יודע"

אני:"אחח גברים"

נועה:"אחח גברים"אני ויוני התחלנו לצחוק על זה שנועה חזרה אחריי.

אני:"בוא תראה"

הורדתי לנועה את הגרביונים ואז את התיתול"יוני תביא לי מגבון"הוא פתח את המגבונים והושיט לי מגבון ואז קימט

את הפרצוף שלו.."מה יש?"שאלתי והוא ענה"הריח"ואני בתגובה צחקתי,מרוב צחוק נפלתי על הריצפה והוא מיד

הושיט לי יד לעזרה,הנחתי את ידי בידו וקמתי,היינו קרובים אחד לשניה,הלב שלי ממש דפק מהר והתחלתי להזיעה,

הוא ניגב לי את הזיעה מהמצח והרגשתי כל כך במבוכה,נהינו ממש צמודים והרגשתי שעוד שניה אנחנו עומדים

להתנשק,עצמתי עיניים ואז מהר מאוד הלכתי כמה צעדים אחורה כששון כל הזמן בראש שלי ואז אמרתי.

"כדי שתלך כדי שתתפוס את האוטובוס הראשון"

יוני:"כן..אוקי..ביי,נתראה בביה"ס כן?"

אני:"כן בטח"הוא נשק לי על הלחי ואז חיבק את נועה ויצא מהר מהבית לכיוון התחנה.

אני:"טוב אז שנרד למטה לשתות שוקו?"

נועה:"למה הוא הלך?"

אני:"כי הוא היה צריך לחזור הביתה"

נועה:"אבל זה הבית שלו"

אני:"לא,זה הבית שלי ושלך"

נועה:"נכון שהוא אוהב אותך?"היא צחקה ואז חייכה.

אני:"מה?נועה שתקי ובואי"צחקתי וחיבקתי אותה,ירדנו למטה הושבתי אותה על הכיסא במטבח והכנתי לה

שוקו בתוך כוס כי אמא עוד לא קנתה לה בקבוקים,עשיתי לה שוקו קר בתוך כוס עם קש,עוגיה ואז לקחתי אותה

מהר לגן שלה,בדרך חזרה התקשרתי לשון,אמרתי לו שאני ממש קרובה לבית שלו שיצא החוצה כדי להגיד שלום,

כשהגעתי לבית שלו הוא כמובן כמו כוסית לוקח לו שעות להתארגן אפילו רק כדי ללכת למכולת לקנות לחם,

חיכיתי לפחות עשר דק' עד שהוא יצא וכשהוא יצא לא יכולתי להתאפק והתנפלתי עליו בנשיקות..

שון:"וואי וואי"

אני:"מה?הנשיקות לא מוצאות חן בעינייך יותר?"

שון:"לא..אם תעשי את זה כל בוקר אני יהיה הבנאדם הכי מאושר עלי אדמות"

אני:"אני יעשה את זה בוקר צהריים וערב"

שון:"לא כי אני אקבל אתקף לב מרוב אושר"

אני:"אתה לא,תגיד אתה רוצה לבוא אליי?"

שון:"מה עכשיו?"

אני:"כן,אני רוצה שנלך ביחד לביה"ס..בידיים משולבות"

שון:"טוב אז אני רק אלך לקחת את התיק,חולצת ביה"ס אסתדר קצת זה יקח חמש דק' מבטיח!מילה של גבר"הוא שם את את האגודל והאצבע על השפתיים ונישק.

אני:"יודע מה..אני בטוחה שיקח לך הרבה זמן יודע מה תתארגן כמה שבא לך אני יהיה בנתיים בבית ותבוא כשתסיים"

שון:"הוו איזה גאון את"

אני:"טוב תתן לי נשיקה?"

שון:"לא"

אני:"טוב לא צריך"

שון:"אני אתן לך שתיים"הוא התקרב שם את ידיו על ראשי,אחר כך יד אחת ליטפה את פניי ואז במהירות הוא נשק לי על השפתיים

ואז הלשונות התערבבו."טוב בי יאני צריכה גם להתקלח"הפסקתי את הנשיקה והתחלתי לרוץ במורד הרחוב שלו ובדרך שלחתי לו נשיקות באוויר והוא החזיר לי גם.

כשהגעתי הביתה לקחתי מהר מהארון תחתונים,חזייה,חולצת ביה"ס וחצאית ג'ינס ונכנסתי מהר למקלחת שבחדר שלי.

אחרי כשהתקלחתי והרגשתי סוף סוך רעננה יצאתי מהמקלחת עם מגבת מעל הראש,התחלתי להתלבש,החלטתי גם לשים סתם חולצה לבנה מכופתרת

מעליי וכשאני אגיע לביה"ס אני אחליף אותה לחולצת ביה"ס ואז שמעתי רעשים מוזרים

הנחתי שזה בטח שון,אחרי שהתלבשתי ואירגנתי את הדברים שאני צריכה לביה"ס ירדתי לסלון לחכות לשון ואז ראיתי לפתע

מחדר העבודה את אבא יוצא.

אני:"אבא?מה אתה עושה פה?"

ג'ון:"את יודעת אני גר פה,אני חושב לא?"

אני:"לא התכוונתי אתה לא אמור להיות בעבודה?"

ג'ון:"כן אבל שחכתי כמה מסמכים בבית"

אני:"אפשר לחשוב כאלו אתה איזה עו"ד אתה כולה שחקן"

ג'ון:"אהה סטפני"

אני:"סליחה,אהה אבא אני מצאתי תמונה משונה בחדר שלך ושל אמא"

ג'ון:"נו מהר"

אני:"תמונה של אמא ועוד מישהי מחבקת אותה ממש דומה לה"ג'ון לא ידע איפה לקבור את עצמו הוא חשב שהיא גילתה עכשיו את הכל.

ג'ון:"אהה נדבר על זה כשאני אחזור מעבודה..ביי מתוקה"הוא נשק לי על המצח ויצא במהירות מהבית,הוא נכנס למכונית שלו וכשהוא ישב

במשכונית הוא חיבק את ההגה ונרגע לרגע ואז חשב אולי לנסוע לדורתי',היא הרי תמיד יודעת לתת פיתרון לכל בעיה ואז שון

עבר דרך המכונית לא היה לו נעים קצת מג'ון אז הוא פשוט רק נכנס לבית שלי ואז חיבק אותי.

שון:"ייא התגעגעתי אלייך"

אני:"אפשר לחשוב לא ראיתי אותך חצי שעה"

שון:"חצי שעה שנראתה כמו נצח"

אני:"יאא שוני"התנפלתי עליו בחיבוק ממש חזק.

שון:"אהה האאא סט...סטפני!"הוא צעק.

אני:"מה?"

שון:"את מוחצת אותי"הוא חייך.

שון:"טוב מזו המגבת המצחיקה הזאת?"

אני:"אהה אוי שחכתי להוריד אותה,סתם כדי שהשיער יתבש מהר"

שון:"תגידי יש מצב אני עושה לי סנוויץ לביה"ס?שחכתי להכין מרוב שחשבתי רק עלייך"

אני:"כן כן בטח,לך תכין ותכין גם לי עך הדרך"

שון:"אם את רוצה"

אני:"מה שאתה לך"

שון:"אהה חרדל נקניק שוקולד גבינה מיונז וחסה?"

אני:"איכססס לא תעשה לי רק גבינה צהובה"

שון:"מה זהו בלי כלום?"
אני:"כן לא בא לי משהו מיוחד"

שון:"ממה את בדיוק מתקיימת..מה זה רק גבינה צהובה לא אני מכין לך מה שאני עושה"

אני:"לא שלא תעז!!"

שון:"סתם נראה לך שזה מה שאני אוכל?יש שוקולד?"
אני:"טוב תשמע...אני לא אתפלא אם תאכל את זה באמת וכן יש שוקולד,יש לבן וחום במקרר בצד"

שון:"טוב"

אני:"טוב הלכתי לארגן שניה את החדר..הוא נראה בטח זוועה וכמה סידורים אחרונים,באת אם המכונית?

אני:"יואו איזה כוסית אני מגדלת פה"

שון:"שמעתי..טוב לכי כבר"גילגלתי עיניים ועליתי מהר לחדר שלי סידרתי את המיטה,עשיתי פן מהיר וסידרתי שוב את התיק

לראות אם חסר לי משהו הוצאתי מהמגירה סוכרית לב ושטר של חמישים והכנסתי אותו לארנק וירדתי למטה.

כשירדתי למטה קלטתי את שון מסיים פרוסת עוגת שוקולד וחותך כבר עוד אחת.

אני:"לא אני לא מסכימה לך..אני לא רוצה שתשמין מילא אם היית עושה ספורט"

שון:"אני עושה"

אני:"כן איזה?נראה כאלו פרשת מהכדורגל כבר"

שון:"תשמעי עשייה ביד זה גם משהו,זה וואחד מאמץ"

אני:"מההה איכ י'מגעיל אחד"

שון:"תתרגלי ולא פרשתי מהכדורגל פשוט לא בא לי ללכת"

אני:"מה זה לא בא לך ללכת יותר,זו יכולה להיות הקריירה שלך,אמרת שחלמת על זה מאז שאתה

קטן..יש לך תפקיד חשוב שמה לא?תפסיק לזלזל אתה דופק גם אחרים"

שון:"מהה?איך זה שאני דופק אחרים ואותך אני לא מצליח?"

אני:"נייי מצחיק מאוד שון תפסיק כבר להיות כל החיים שלך ציני"

שון:"מה לעשות ותפסיקי להטיף לי על כל דבר קטן,אני לא מטיף לך ולא אומר לך מה לעשות בחיים נכון?

אז די כבר ואם אני לא רוצה להיות שחקן כדורגל אני לא יהיה למה מי את שתגידי לי מה לעשות אה?"

עמדתי בשוק לא האמנתי שהבנאדם שאני הכי אוהבת ידבר אליי ככה,אני בסה"כ דואגת לו.

אני:"אהה..אנ..אני שחכתי משהו בחדר שלי"עליתי מהר לחדר מבלי לחכות אפילו לתשובה ממנו,נכנסתי מהר לחדר ונעלתי את הדלת,

קפצתי על המיטה וחיבקתי את הכרית,שון עלה גם והתחיל לדפוק על הדלת ולומר"סטפני נו.אל תהיי תינוקות,בואי..

נו אנחנו מאחרים לביה"ס..בואי כבר נו הנה אני מצטער סליחה בסדר,עכשיו בואי תצאי"

אני:"תלך לבד,אני אבוא אחר כך שחכתי שהתבטלה לי שעה"

שון:"כן בטח,אם את לא יוצאת אני מתקשר לאבא שלך"

אני:"אין לך את המס' שלו"

שון:"יש לי..אל תנסי אותי צאי כבר"שתקתי לא עניתי לו"טוב את רצית את זה הנה אני מתקשר,הוא חייג סתם מס' ולחץ בכוונה על הלחצן

האדם בפלאפון ודיבר בכאלו"שלום ג'ון?כן זה שון,חבר של הבת שלך,כן קרה משהו אני אמרתי לה משהו והיא ננעלה בחדר והיא

לא רוצה לצאת..אה אתה בא?אוקי מתי בדיוק?עוד חמש דק' אוקי נפלא תודה.ביי"

פתחתי את הדלת כשדמעות זולגות בעיניי וכעס התפרץ לו"למה התקשרת אליו?למה?שון,תלך אמרתי שתלך אני אבוא אח"כ נכון?

לך כבר"כששון ראה שפתחתי את הדלת ואני עומדת בדלת,באמצע לכניסה וליציאה של החדר,הוא ראה את דמעותיי זולגות להן

בלי רחמים הוא לא יכל לראות אותי ככה,הוא ישר משך אותי אליו וחיבק אותי ואז ניגב את הדמעות.

שון:"לא התקשרתי באמת,טיפשה"

אני:"אני לא התכוונתי להכעיס אותך אני רוצה פשוט שתדע להעריך דברים שיש לך ולא לזלזל בהם"

שון:"תאמיני לי שאני לא סתם לא רוצה ללכת לשם יותר"

אני:"טוב"עניתי בכעס.

שון:"נו מה את עכשיו עצבנית.אני אמור להיות עצבני ואני לא טוב בערך אבל זה הנקודה.את לא היית צריכה להתערב בזה"

אני:"אני לא התערבתי אני בסה"כ דאגתי לך"

שון:"טוב סליחה"

אני:"טוב בוא נלך אנחנו כבר מאחרים"חייכתי חיוך קטן כדי להעביר את האווירה הקודרת הזאת ששררה בנינו.

שון:"טוב בואי נרד למטה"ירדנו במדרגות,שמתי לו ולי את הסנוויצים בתיק וגם את הסוכריה שלו הנחתי לו בתיק מבלי שהוא ידע,

יצאנו מהבית ונעלתי אותו במפתח ונכנסתי לאוטו שלו,הצטערנו בסוף שלא הלכנו ברגל בגלל הפקקים שהיו.

שון:"נוו כבר"הוא ציפצף.

אני:"תרגע שון אנחנו נגיע בזמן יש לנו לפחות עוד עשרים דק'"

שון:"אבל..תראי בגללו הפקק המזדיין הזה"שון קם קצת מהכיסא והצביע ואני הסתכלתי עליו ואז לכיוון היד,התחלתי לצחוק

כי מי שעשה את הפקק זה בעצם אחד שנוסע בתנועה אבל במקום מכונית יש לו חמור שהולך ממש לאט.

שון:"טוב יש לי דרך קיצור,אבל אני מפחד שאני לא זוכר אותה"

אני:"נו ייאלה תנסה"שון הניע את ראשו כסימן ל-"כן" ונתן גז.

אני:"יאא איזה רוח נעימה"מתחתי את ידיי לאחור ואז פתחתי כפתור.

שון:"אני לא מסכים לך תסגרי מיד את הכפתור,אני לא מסכים שבנים אחרים יראו את מה ששייך לי"צחקתי בתגובה ואמרתי"נו כשאני אגיע לביה"ס

אני אסגור את הכפתור"

שון:"טוב"ואז לקחתי את שתי הקצוות של החולצה וקשרתי אותן לחולצת בטן"

שון:"נו מה בכוונה?כדי שאני לא אתרכז בנסיעה?"

אני:"חם לי"

שון:"אז תתפשטי וזהו"

אני:"רעיון טוב!"באתי לפתוח בצחוק כפתור כדי לראות מה הוא יעשה.

שון:"לא לא לא"

אני:"אל תדאג אני לא אוריד"לפתע שון התחיל להוריד מהירות ולנסוע ממש לאט.

אני:"נו מה יש לך?"
שון:"מה יש לי?מה יש לך..מה את לובשת חצאית?את לא רואה שהיא מתנופפת לך כל שניה בקטנה"

אני:"שון את זה אף אחד לא יכול לראות..למה אתה בכלל מסתכל לי לשם?"

שון:"אהההה..טוב תשמעי הייתי מת לעשות אותך עכשיו אבל"

אני:"אתה תמיד יכול"

שון:"מה באמת?"

אני:"לא!"צחקתי הוא המשיך לנסוע מהר וכמעט הגענו לביה"ס.

שון:"תביא נשיקה"

אני:"מה לא אתה צריך להתרכז בנסיעה אני לא רוצה למות כזה"

שון:"טוב.."היה לי מוזר שהוא לא התעקש הוא חיכה כמה שניות ואז באמצע הנסיעה שלו הוא נהג עם יד אחד ואז

נשק לי בפה.

אני:"שוןןןן"

שון:"נו לא יכולתי להתאפק"

אני:"אז תשתלט על היצרים שלך"

שון:"איי איי איי"כשהגענו לביה"ס סגרתי מהר את הכפתור ואת הקשר הורדתי ושון החזיר את הגג כי נסענו עם גג פתוח

והחלפתי אצלו במכונית את החולצה לחולצת ביה"ס.

אני:"נו אל תסתכל"

שון:"אני לא מבין למה את מתביישת ממני לעזאזל?"

אני:"לא יודעת,טוב בוא נצא"נכנסו לביה"ס עם ידיים משולבות וישבונ עד הצילצול בקפיטריה עד שהגיעו כולם,כמובן

שישבו בקפיטריה גם רותם והחברות השפוטות שלה בינהן נטע,הן התלחששו בינהן עד שנטע סימנה לרותם עם העיניים

לכוון שון ואז רותם אמרה"תכף תראי מה אני הולכת לעשות".

מאי:"אהה סטפני למה לא ענית לפלאפון?"

אני:"אהה התקשרת,אופס..סליחה לא שמתי לב,איזו מעופפת אני"

מאי:"כן טוב את זוכרת שאנחנו צריכות להפגש היום אני את ונופר"

אני:"רגע אבל מתי ואיפה?"

מאי:"אצלי אחרי הלימודים-ישר!"

אני:"אוווקי"

שון:"מתוקה אני הולך לקנות לנו שוקו"

אני:"טוב"

שון זז אחרונית עם הכיסא והלך לכיוון הדוכן ובדרך הוציא כסף קטן מהכיס.

שון:"תביא לי בבקשה קוראסון אחד ושני שקיות שוקו"

מוכר:"אתה עולה חדש?"

שון:"לא למה..הנה קח"הוא נתן לו את הכסף.

מוכר:"כי לא אומרים שני אומרים שתי,באמת היתה לך שנה שעברה בגרות על זה וגם שנה הבאה"

שון:"טוב סליחה.."הוא חשב בראשו מה הוא עכשיו חופר על זה.

שון נתן ביס בקוראסון,השאיר אותו בפה ועם שתי הידיים הוא לקח את השקיות הסתכל עליהן ואז הוא הסתכל ישר

לכיוון השולחן שלו ושל כולם,הוא התחיל ללכת ופתאום מישהי שכנראה הלכה מהר פגעה בו ושנהם נפלו ארצה,זו היתה רותם.

רותם:"אההה.אחח הבטן שלי"שון הביט במה כמה שניות היא ראתה שהוא לא מגיב אז היא המשיכה ביותר דרמטיות לומר שכואב לה.

שון:"אהה רותם אני ממש מצטער,בואי אני אעזור לך לקום"כולם הסתכלו עליהם.

רותם:"לא זה בסדר אני אשמה שרצתי כמו דפוקה"שון אמר בליבו"תכלס נכון,דפוקה"

שון:"טוב אז ביי"

רותם:"לא חכה,לא תזמין אותי לשבת לידכם?"

שון:"אממ..אם את רוצה תבואי אף אחד לא אמר שלא"רותם התעצבנה היא רצתה שהוא כן יזמין אותה ותינהג איתה ביותר רכות.

הם הלכו לכיוון השולחן שלהם,רותם עמדה וחייכה היא ציפתה ששון יזיז כיסא אחד בשבילה ויתן לה לשבת אבל במקום

זאת הוא ישב ליד סטפני נתן לה את השוקו ונשק לה על הלחי.

יוני:"היי סטפ'"

אני:"היי אני רואה שהגעת שלם הביתה"יוני צחק קצת וענה"כן"

יוני:"אהה תשמעי המורה לתאטרון קוראת לכולם לבוא לחזרה"

אני:"אוקי,שוני אתה בא?"

שון:"ייאלה"הוא החזיק בפיו את הקצה של השוקו קם מהכיסא והחזיק על כתףך אחת את הכפתייה של התיק ושולשתם הלכו לכיוון חדר תאטרון.

התחלנו כבר לעשות חזרות על סצנות 1,2,3 והיה סצנה בהצגה שאני משחקת את אלמיר אישתו של אורגון-שון צריכה לפתות את טרטיף

כדי שאורגון בעלי ידע שטרטיף לא נאמן לא כמו שהוא חושב[מי שלא מבין שיקרא קצת בויקיפדיה על העלילה],בקטע

שאני אמורה לפתות את טרטיף שהוא בעצם יוני,שון לא היה שקט הוא כל הזמן המליץ למורה לעבור כבר לסצנה אחרת,הוא היה ממש

עצבני עד שילד אחד מהשכבה נכנס לחדר והפסיק לשמחתו הרבה של שון את החזרה.

..:"יש פה מישהי בשם סטפני רוז קופר?"

אני:"כן זו אני"

...:"היועצת והמנהלת קוראות לך הן מחכות לך בחדר של היוועצת"

אני:"מה למה?"

..:"לא יודע הם רק שלחו אותי לקרוא לך בתמורה לפיתה בקיפטריה"

אני:"טוב..המורה אני יכולה לצאת?"

..:"כן בוודאי צאי אבל אחר כך תתעדכני במה שהולך פה"

אני:"מבטיחה"