נופר:"טוב בננות אני צריכה ללכת לג'וני שלי,תביאו את הכסף מחר לביה"ס!"אני קמתי מהריצפה ואז עניתי"טוב"

מאי:"טוב סטפ' בואי נלווה אותה עד לדלת"

אני:"יודעת מה גם אני אלך,כבר אתחיל להיות מאוחר קצת"

מאי:"טוב"יצאנו מביתה של מאי ואני ונופר הלכנו ביחד עד שהיא פנתה לבית של ג'ונתן ואני המשכתי לבית שלי.

השתעממתי כל הדרך הביתה אז התקשרתי לשון.

שון:"היי מותק"

אני:"היי שוני אני כמעט ליד הבית שלך,אתה בבית?"

שון:"האמת שלא אני בקניון"

אני:"אהה עוד פעם הלכת לקנות בגדים?"שון צחק ואז ענה"לא אני תכף נכנס לראיון עבודה"

אני:"אהה באמת?בהצלחה יפה שלי"

שון:"תודה עכשיו בטוח שאני אצליח בגללך"

אני:"אוי שון אתה כזה צנוע לפעמים"

שון:"ברור,תגידי רוצה לבוא אח"כ לקניון לראות סרט?"

אני:"אני לא יודעת כל היום לא הייתי בבית"

שון:"נו בבקשה"

אני:"נו שון.."

שון:"נו תיהיי בבית ועוד שעה תבואי אחרי שתתיפייפי בשבילי כמובן"

אני:"חוצפן למה אתה אומר שאני לא יפה בדר"כ?"

שון:"אההה.האאא"

אני:"חוצפן עכשיו תשכח מזה שאני אבוא"

שון:"נוו זה היה בצחוק,נו אם את אוהבת תבואי"

אני:"מי אמר שאני אוהבת אותך?אני סתם מנצלת אותך מה לא ידעת?"

שון:"ידעתי תמיד"

אני:"שיט איך עלית עליי?"

שון:"אני אספר לך אם תבואי עם החבר הסקסי שלך לסרט"

אני:"טוב נו.."

שון:"מה באמת?"

אני:"כן"

שון:"יאאא יפה שלי אני אוהב אותך"

אני:"גם אני שוני שלי"

שון:"טוב אני צריך להיכנס לראיון אז נדבר,נשיקה"סגרתי את הפלאפון ונכנסתי לבית כשאני חולצת נעליים.

"סטפני רוז"מישהו קרא לי,נשמע כאלו זה אבא שלי מחדר העבודה שלו,הלכתי לחדר עבודה שלו פתחתי את הדלת ועניתי"מה?"

ג'ון:"איפה היית כל היום?"

אני:"עכשיו אתה נזכר לשאול איפה הייתי?אתה אבא שלי אתה אמור להתקשר אליי כל שעה עגולה לראות אם

הכל בסדר איתי"

ג'ון:"אני מצטער שיש לי דברים יותר חשובים על הראש,אבל הנה אני בודק עכשיו מה איתך מה גם זה לא טוב?"

אני:"אהה יש דברים יותר חשובים מהבת שלך?נחמד לדעת א-ב-א"

אני:"כן תודה שאתה בודק לשלומי עכשיו כשהגעתי הביתה ושאתה רואה אותי ואם היה קורה לי משהו,אם מישהו

החליט פתאום שהוא רוצה לאנוס אותי?"

ג'ון:"כמו שאני מכיר את הבת שלי את תחטיפי לו מכות שהוא לא ירצה בכלל לגעת בך"

אני:"מצחיק מאוד אבא,אתה מתנהג עכשיו כאלו אתה בגיל שלי,אתה אמור לכעוס עליי שהגעתי בשעה כזו ולא להגיד לי

שאתה בטוח שלא יקרה לי כלום כי יגיע יום שכן יקרה לי משהו ואתה תתחרט על המילים הללו"ג'ון ידע שביתו צודקת

אבל מצד שני הוא התנחם בזה שיש עלייה כל הזמן שמירה מבלי שהיא יודעת בכלל,סבתא שלה שמה עליה שמירה מכוון שהיא היורשת שלה.

לקחתי את התיק שלי ובאתי לצאת מהחדר שלו"חכי לא סיימנו את השיחה,שבי"הוא הורה לי לשבת בזמן שהוא מזג לעצמו כוס וויסקי.

אני:"אבא הרופא אמר שאסור לך לשתות"

ג'ון:"טוב בסדר,תקשיבי יש לי כמה בשורות להעביר לך?"

אני:"מה עכשיו?"

ג'ון:"מה?"הוא התיישב במקומו.

אני:"לא אני כבר לא מופתעת מכל ההפתעות שצצות בזמן האחרון בבית הזה"

ג'ון:"טוב תקשיבי אחד בקשר לתמונה שלך"

אני:"אה נכון מי זו האישה השניה בתמונה אבא?"

ג'ון:"זה..אממ.זו אחותה של אימך"

אני:"מה?"קיווצתי את את המצח והגבות.

אני:"רואה שיש הפתעות?ממתי יש לה אחות?ועוד תאומה?"

ג'ון:"טוב,גע איך ידעת שהיא תאומה שלה?"

אני:"נו באמת אבא רואים בתמונה הן לא זהות כלל"

ג'ון:"בקיצור התמונה הזאת היא המזכרת היחידה שנשארה לאמא שלה ממנה כי היא מתה"הוא אמר את זה מהר,הוא רצה כבר לסיים עם זה.

אני:"מה לא הבנתי דבר לאט אבא"הוא לקח נשימה ודיבר שוב.

ג'ון:"זו דודה שלך והיא מתה לפני כמה שנים והיא ואמא שלך לא דיברו וזו המזכרת האחרונה שיש לאמא שלך ממנה"

אני:"אז למה התמונה הזאת שהיא המזכרת האחרונה שלה מאחותה לא ממסוגרת או משהו,סתם זרוקה במגירה כמעט קרועה?"

ג'ון:"לא יודעת,מה זה השאלות האלו תשאלי את אמא שלך"

אני:"מה יש לך כולה שאלתי רק שאלה אחת"

ג'ון:"טוב עכשיו לדבר אחר"

אני:"נו מה?"סידרתי את עצמי על הכיסא.

ג'ון:"דיברתי עם היועצת,אני מבין שאת יודעת על המשפט"

אני:"אהה כן אבא אני לא רוצה שום פסיכולוג"

ג'ון:"תראי זה לא משהו שאת יכולה להחליט עליו"

אני:"אבל אבא אתה לא יכול לכפות עליי משהו שאני לא רוצה,פסיכולוג זה למשוגעים"

ג'ון:"אהה את לא?סתם סתם צוחק,תשמעי היית פעם בפסיכולוג?לא אז אל תפסלי דבר שאת לא מכירה תלכי לכמה מפגשים ואז תחליטי

כן כן לא לא"

אני:"אבא נוו"

ג'ון:"זה לא וויכוח בכלל,זה לא אני החלטתי זה צו של בית משפט אחרת לא היה איכפת לי שלא תלכי"

אני:"טוב"

ג'ון:"טוב יש לך עוד שבוע מפגש ראשון"שתקתי ולא עניתי לו.

אני:"ורגע אבא המשפט הזה כבר התחיל?"

ג'ון:"כן"

אני:"אז למה לא דיברת איתי על זה?"

ג'ון:"כי,ילדה שלי אני לא רוצה שתפגעי יותר ממש שאת פגועה"

אני:"נגיד אתה בכלל לא יודע כמה אני פגועה או לא,אם לא שמת לב אני כבר לא פתוחה איתך ממזמן כמו שהייתי בעבר"

ג'ון:"כן שמתי לב"

אני:"אתה אפילו לא שואל למה?"

ג'ון:"למה?"

אני:"תודה באמת,אז תדע כי אתה עסוק יותר בזמן האחרון בעצמך או בריבים עם אמא"

ג'ון:"טוב סטפני רוז זה לא נושא לשיחה עכשיו אני ממש עסוק יש לי פוול עבודה ואני מפנה זמן כדי לדבר איתך איכשהו"

אני:"סטפ' או סטפני לא סטפני רוז ותודה באמת שאבא מפנה זמן מזמנו לבת שלו"

ג'ון:"סליחה אבל את יודעת אם אני לא אעבוד מי יתן לך את כל השפע הזה שאת מתקיימת ממנו?"

אני:"מה?"

ג'ון:"כלום טוב לבשורה שהשארתי לסוף,נראה לי שאת תשמחי דווקא"

אני:"מה עוד אחת,מה עכשיו?"

ג'ון:"עוד שלושה חודשים אנחנו טסים לאירופה אני לארבע חודשים אבל אתם אני חושב או לחודשיים או שלוש אני צריך לבדוק את זה באמת"

אני:"מהההההה"

ג'ון:"את שמחה אה?ידעתי"

אני:"לא אבא אני לא רוצה לעזוב כיף לי פה,יש לי חברים לימודים הכל פה מה פתאום לעבור לגור באירופה?"

ג'ון:"אנחנו טסים לשוויץ,אני צריך לשחק שמה"

אני:"אבל אבא אתה שחקן לא אני,אתה צריך לגלם שמה דמות לא אני למה אנחנו חייבים להגרר איתך לשם?"

ג'ון:"כי אני צריך שתעזרי לי שם"

אני:"מה הכוונה?"

ג'ון:"הבמאי צריך נערה בגיל שלך שתשחק את הבת שלי בסרט,והצעתי אותך והוא קיבל את זה"

אני:"אבל אני לא רוצה"

ג'ון:"אני לא יכול כבר לסרב,חוץ מזה את תקבלי על זה שכר"

אני:"אני לא רוצה כסף ואני לא רוצה לטוס לשום מקום"לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהחדר ובדרך אבא צעק לי שאנחנו אבל נחזור לפה.

עליתי לחדר וניזרקתי על המיטה ואז הפלאפון צילצל,לא עניתי בצלצול הראשון,המתקשר נכנע ואז התקשר שוב ושוב ואז עניתי.

אני:"הלוווו!!!"

יוני:"הוו מישהי פה עצבנית"

אני:"אהה יוני סליחה"

יוני:"פ'סדר,מה קורה נשמה?"אמרתי בלב שלי מה הוא רוצה לעזאזל ממני עכשיו.

אני:"בסדר מה איתך?"

יוני:"בסדר שומעת?אני בדיוק ליד הבית שלך בא לך לצאת?"

אני:"אוקי,טוב ביי"

יוני:"ביי"נעלתי נעליים וחשבתי לעצמי מה אני לא אצליח לנוח היום,כואבות לי כבר הרגליים והראש.

ירדתי במדרגות ולפתע שמעתי את נועה בוכה ומתקדמת לכיוון המדרגות עליתי שוב והחזקתי אותה על הידיים שלי ואז היא נרגע ויצאנו

שתינו אל יוני.

אני:"היי"התקרבתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.

יוני:"היי לך והיי לך"הוא דיגדג את נועה והיא צחקה.

יוני:"רוצה לשבת בפארק שליד הבית של שון?"

אני:"והיי לעלות את כל העלייה הזאת אין לי כח רק חזרתי הביתה,בוא נשב פה על המדרכה"

יוני:"טוב הומלסית שלי"

אני:מה אמרת?"

יוני:"כלום"

אני:"אז מה אתה עושה פה?"

יוני:"כלום סתם עברתי ובאתי לתת לך את זה"

אני:"מה?"הוא הוציא מהכיס שלו קופסא קטנה עטופה.

אני:"מה זה?"

יוני:"תפתחי"פתחתי וראיתי בתוך הקופסא היה צמיד מכסף ממש יפייפה.

אני:"יאא יוני תודה,אבל אני לא יכולה לקבל את זה,זה בטח עלה לך ממש יקר"

יוני:"מזה לא יכולה לקבל את זה,ראית הרבה טנלובלות אה?קחי את זה לא סתם השקעתי,

עבדתי על זה הרבה ואם לא תקחי את זה אני יעלב"

אני:"עבדת על זה?מה אתה יודע להכין תכשיטים?"

יוני:"לא התכוונתי שחסכמתי כסף אני הרי עובד"

אני:"אהה תודה,יוני"הורדתי מעליי את נועה,הושבתי אותה לידיי ונתתי חיבוק ליוני.

יוני:"בכייף מה"הוא צחק מרוב שהוא התפדח,הוא ממש ניהיה אדום כמו עגבניה.

אני:"אבל לכבוד מה הצמיד?"

יוני:"אלף,שיש לך יום הולדת ביום שישי,עוד יומיים,בית,כי את אחת הידידות שאני באמת מעריך ואוהב"

אני:"תודה יוני באמת,אני לא יודעת עכשיו איך לגבול לך"

יוני:"חיוך כזה קטן ויפייפה"חייכתי אחרי שהוא אמר את זה חשבתי בראשי איזה חמוד הילד הזה.

אני:"אוי יוני סליחה אבל אני צריכה לחזור הביתה להתארגן כי קבעתי עם שון"

יוני:"אהה סבבה בקטנה"

נועה:"ביי ביי יוני"

יוני:"מה זה ביי בואי הנה ותתני לי נשיקה"

אני:"נו לכי אליו"נועה קמה והלכה מאחורי יוני וחיבקה אותו,הוא תפס אותה והביא אותה לקדימה ואז היא נתנה לו נשיקה על הלחי.

יוני:"טוב אז ביי,ותהני כן"

אני:"כן תודה שוב"נכנסתי הביתה עם נועה,את נועה השארתי לשחק בסלון עם אבא ואדם ואני בנתיים עליתי לחדר והסתדרתי

לי לקראת הסרט עם שון הרגשתי כמו נערה שהולכת לדייט הראשון שלה.

רותם ישנה מעט מרוב שהיא היתה חלשה בזמן האחרון,היא קמה מתוך צורך להקיא בגלל בחילה,היא רצה לשירותים

ובשניה האחרונה שהיא הגיעה לאסלה היא הקיאה את כל מה שאכלה היום.

אחרי שהיא הקיאה,היא שטפה את פנייה ובדרך לחדרה היא ניגבה את פניה עם מגבת ירוקה קטנה.

:"הכל בסדר רותם?"אמא בדיוק ראתה אותה מנגבת את פנייה עם המגבת.

רותם:"כן"

.:"בטוחה?"

רותם:"כן אמא די כבר לנג'ס"

רותם לקחה את הפלאפון ולחצה על המס' המהיר של נטע.

נטע:"כן?"

רותם:"נטע?"

נטע:"מה רותם?"

רותם:"אני בטוחה עכשיו שאני..את יודעת פשוט אני לא רוצה לומר את זה בקול,כל היום יש לי רק בחילות וכאבים"

נטע:"נו אבל בחילות וכאבים זה טבעי לפני מחזור"

רותם:"לא נו אבל אמרתי לך שלא קיבלתי המון זמן,יודעת מה אני לא רוצה לחכות עד מחר לרופאת נשים,תגיעי אליי

ובדרך תעצרי בבית מרקחת ותקני ערכה"

נטע:"אבל רותם פאדיחות לבקש את זה יחשבו שאני בהיריון בגללך"כשהיא סיימה את המשפט זה היה מאוחר

מדי רותם כבר נתקה,לא היתה בררה לנטע,היא לא רצתה הפעם לעשות את מה שרותם אומרת לה בדר"כ כלל לעשות

אבל היא ידעה שאם הקשרים שיש לרותם,כולם ישנאו אותה והיא תיהיה כל כך נחותה בביה"ס,ובטח אף אחד לא ידבר איתה

כי יעשו עליה חרם שבראשו עומדת רותם,היא העדיפה לא לחשוב על כך להתלבש לקחת כסף וללכת לבית מרחקת ואז לרותם.