לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  סטפ' ..

בת: 33

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008


אני אעדכן היום ושבת שלום לכולם,והיי מי שיוצא היום לא לשתות הרבה חחח

הפוסט יעלה מחר בטוח אני פשוט שיניתי שיר ואני גם משנה קצת את הפרק.

נכתב על ידי סטפ' .. , 30/5/2008 11:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 49


אני:"בוקר טוב לילדה הכי יפה בעולם"הערתי את נועל'ה והיא בתגובה התחילה לבכות.

אני:"למה את בוכה?"היו לי כמעט דמעות בעיניים לא יכולתי לראות אותה בוכה.

נועה:"אני לא רוצה ללכת עכשיו,אני רוצה להיות עוד"

אני:"אבל אני צריכה ללמוד ואת צריכה ללכת לגן"

נועה:"לא רוצה גן"

אני:"למה?בגן יש משחקים וילדים חמודים"

נועה:"רוצה להיות איתך"היא התחילה לבכות ולהזיז את הרגליים.

אני:"לא לא אל תבכי,בואי תביאי לי חיבוק"היא באמת נתנה לי חיבוק.

אני:"בואי נעשה הסכם אני אקח אותך עכשיו עד לגן ואני גם יבוא לאסוף אותך משם"

נועה:"לא נכון אתה משקרת את לא תבואי"

אני:"אני יבוא אני מבטיחה ואני גם יביא לך הפתעה אם תלכי"

נועה:"איזה הפתעה?"היא שמחה והפסיקה לבכות.

אני:"אהאה את תוכלי לגלות רק אם תלכי לגן"

נועה:"אבל אני לא רוצה ללכת לגן,אני לא אוהבת את הגן הזה"

אני:"אז לא תוכלי לקבל את ההפתעה אני כנראה יצטרך ללתת את זה לילד אחר"

נועה:"לא לא אני הולכת"

אני:"יופי,אז ייאלה בואי נתלבש"הלבשתי לה את הסנדלים שלה ואז נזכרתי שאמא שלי שמרה תמיד את כל הבגדים שלי,

אז ירדתי אלייה למטבח לשאול אותה.

אני:"אמא איפה כל הבגדים הישנים שלי?"
יפית:"למה?"היא לגמה מהקפה שלה.

אני:"אני רוצה שנועה תלבש משהו יפה ולא סתם סמרטוטים שנותנים להם בבית יתומים הזה"

יפית:"זה צריך להיות בארון שלך למעלה אני חושבת"

אני:"טוב תודה,ובוקר טוב"רצתי אלייה ונישקתי אותה על הלחי ואז עליתי במהירות לחדר שלי ופתחתי את הארון והוצאתי

לנועה שמלה אדומה יפייפה של קיץ.

נועה:"ווווווואו זה בשבילי"

אני:"כן למתנה,ובכל פעם שתבואי אני יביא לך משהו חדש או שנלך לקנות"

נועה:"לאאא"

אני:"למה?את לא רוצה בגדים חדשים ויפים?"

נועה:"אני כן אבל המנהלת לוקחת לנו וזורקת אותם"היא נהייתה עצובה.

אני:"אממ אז יש לי רעיון הבגדים שלך ישארו אצלי ובכל פעם שתבואי יהיו לך בגדים אצלי ותוכלי ללבוש הכל"

נועה:"וגם להתאפר?"

אני:"כן,נקנה לך איפור מיוחד לילדים"

נועה:"יששש"

אני:"ייאלה בואי נרד לאכול ארוחת בוקר ונלך לגן"

נועה:"אפשר לאכול שוקולד"

אני:"לא,לא אוכלים שוקולד בבוקר אבל אני אכין לך שוקו ושוקלד אני אתן לך לגן"

נועה:"כןןן"

ירדנו למטה,אכלנו מעדנים סנוויץ' עם גבינה ושוקו ואז הודעתי לאמא שלי שאני יקח את נועה ואלך לבד לביה"ס.

אני:"תביאי לי חיבוק לפני שאת הולכת?"התקופפתי לנועה.

נועה:"אבל את תבואי?"

אני:"ברור,אני יבוא עם שון"

נועה:"כןןן"היא חיבקה אותי.

 

-שעה שמונה וחצי בבוקר,שיעור במגמת תאטרון של שלושת השכבות י',יא',יב'-

אני:"יוני?!"

יוני:"היי"

יוני:"לא ידעתי שאתה לומד תאטרון"

יוני:"תתפלאי אני דווקא כן לומד תאטרון"

אני:"מגניב"

יוני:"כן"

אני:תגיד אתה יודע למה כולם פה?"

יוני:"עושים מחזה"

אני:"ווואו מגניב"

יוני:"כן,תקשבי רגע"

אני:"מה?"

יוני:"בא לך להפגש אחרי ביה"ס?"
אני:"אני לא יכולה היום בצהריים"

יוני:"אז אולי מחר?"
אני:"סבבה"

יוני:"טוב אני אדבר איתך מתי ואיפה"די הרמתי גמה אמרתי לעצמי מי הוא חושב שהוא,שהוא יחליט מתי ואיפה.

יוני:"יודעת משהו יש לך חברות מניאקיות"

אני:"על סמך מה אתה אומר את זה?"

יוני:"כל הזמן הזה ניסיתי לדבר איתך וזה והחברות שלך לא נתנו לי"

אני:"אולי יש להן סיבה"

יוני:"מה?"

אני:"לא משנה,טוב אתה בא לשבת?"
יוני:"כן,שבי ליידי"

אני:"טוב"

יוני:"רגע זה לא יפריע לחבר שלך למה הוא קנאי אחושרמוטה"

אני:""לא,לא חושבת"צחקתי.

~*~*קיבלת הודעת טקסט חדשה~*~*

"אבל שוני על מה אתה רוצה לדבר?רותם"

~*~*קיבלת הודעת טקסט חדשה~*~*

"את תראי לבד,נפגש בדשא טוב?שון"

~*~*קיבלת הודעת טקסט חדשה~*~*

"טוב,ותזכור אני אוהבת אותך הכי בעולם,רותם"

~*~*קיבלת הודעת טקסט חדשה~*~*

"גמני גמני,שון"

המורה:"שוןןןןן,תצא מייד החוצה"

שון:"למה?"
המורה:"ככה כי אנחנו בשיעור ואתה מתעסק בפלאפון שלך"

שון:"מה רק בדקתי את השעה"

המורה:"כן בטח צא מפה"

שון:"פ'סדר ייאלה לא צריך ת'טובות שלך"נדהמתי מאיך שהוא דיבר אל המורה.

המורה:"ואני עוד רציתי לתת לו את התפקיד הראשי במחזה,עכשיו גם אם הוא ימות אני לא אתן לו"לא עבר דקה ושון נכנס לחדר תאטרון שוב.

שון:"המורה אני יכול להכנס?"
המורה:"כן שב"היא אמרה עם חיוך והוציאה מהתיק שלה אחת עשר סיפורים קטנים והתחילה לחלק רק לכמה ילדים פתאום אני שמחה לב,

שהיא מחלק לכמה ילדים מי"ב,מי"א ופתאום היא מגישה לי גם סיפרון הייתי בשוק,מה היא רוצה ממני?למה אני נותנת לי את הסיפרון הזה?

לקחתי את הסיפרון והתחלתי להעביר דפים עם נופר.

"שמתם לב שחילקתי את המחזות האלו רק למספר תלמידים,התלמידים הללו ישחקו במחזה שנעלה כבעוד חודשיים"היא אמרה וישבה במקומה.

"מה התפקיד שלי?"אמר יוני.

"לכל אחד מזומן השורות שלו"היא אמרה.

"סטפני רוז את תשחקי את מאדם אלמיר,יוני את תשחק את טרטיף הנבל שון..שון תסתכל עליי שאני מדברת אלייך"הוא היה שקוע בעולם שלו וכשהיא

צעקה עליו הוא די התעורר מבהייה שלו וקצת נבהל.

"על מה חלמת?עליי בעירום?"המורה ליגלגה.שון לא הגיב רק עשה פרצוף ואני החזקתי לו את ידו והוא ליטף לי אותה עם האגודל.

"טוב נמשיך,אז שון את תשחק את אבי המשפחה-אורגון,נופר את,את מריאן אייל אתה תשחק את ולר וולדי את אתה את קליאנט אחיה של אלמיר-סטפני רוז"

"אה כמובן איך שחכתי את הקצין ישחק נדבר מי"א"אמרה המורה לתאטרון,כמובן שישנם כאלו שכעסו שהם לא קיבלו תפקיד.

"זה בכלל לא נתון לוויכוח אני אמרתי לכם בשיעורים הראשונים שאני אבחן אותכם ואז תבוא הפתעה נכון?עכשיו תשאו בתוצאות ותשתקו,

חוץ מזה יהיו לכם עוד מחזות להעלות וגם בגרויות אז תבלעו את הלשון שלכם,בקשר אליכם שחקנים שלי מהיום מתחילות החזרות תודיעו להורים שלכם

שבארבע וחצי התוכניות שלכם כל יום משתנות כי יש לכם חזרות כמובן חוץ מימי שבת אולי יהיו מקרים שכן תיהיה חזרה ביום שבת,זהו אתם משוחררים,

שבוע טוב לכם"

יצאנו לפני הזמן,בערך חמש דקות לפני הצילצול אז אני ושון הלכנו לכיוון הגן,רגע לפני שעלינו על החומה כדי לעברו ראינו את יוני מאחורינו,

עברנו לגן וגם יוני.הם התיישבו בחצי הגורן של הספסלים ואני נישענתי על הקיר של החומה ואז יוני ניגש אליי וישב לצידי.

יוני:"רוצה לבוא אליי לעשות היום חזרות?"

אני:"אוקי.."הסתכלתי לכיוון שון וקראתי לו לבוא לשבת לצידי,הוא ישב צמוד אליי ושילבנו ידיים.

אני:"אולי תבואו שניכם אליי ואז נעשה חזרות הרי אני ואתה נשואים שון ויוני אתה אמור להיות מטורף עליי"

שון:"באמת?"
אני:"מה אך פעם לא שמעת על המחזה הזה?"

שון:"לא?!"

יוני:"אהה המחזה הזה ממש מצחיק כי משולב בו הרבה שקרים קללות דת מיזמוזים או פלרטוטים איך שתרצה"

שון:"לאא נכון"

אני:"מה אתה מתלהב שמעת מיזמוזים נפקחו לך האוזניים?"

יוני:"אוזניים?"

אני:"אהה עיניים"צחקתי ויוני הצטרף גם.

אני:"טוב קיצר רוצים לבוא אליי ישר אחרי ביה"ס?"

יוני:"לי אין בעיה ואני לא חושב שגם לשון יהיה נכון שון?"הוא הסתכל עליו.

שון:"דווקא יש,אני הבטחתי לרותם שאני בא אלייה,את יודעת למה אני יסיים איתה כמה שיותר מהר ויבוא אלייך במהירות"

אני:"אוקי,אז תעבור גם דרך הבית שלך"

שון:"למה?"

אני:"אתה יודע אתה צריך להביא למחר מערכת בגדים לשינה וכל זה"

שון:"תגידי פשוט שאני יושן אצלך"הוא צחק ונישק אותה נשיקה רגילה על השפתיים.

יוני:"אם כבר דיברת עם רותם,הנה היא וחברה שלה נטע"רותם נכנסה לכיוון הגן והתיישבה לצידו השני של שון וחיבקה אותו,כשהיא עדיין לא יודעת

עליי ועל שון לכן היא גם כעסה ממש כשהיא ראתה אותי ואת שון משלבים ידיים אבל היא שמרה את הכעס אצלה בפנים ואז קמה ואמרה לשון לקום איתה

כי היא רוצה לדבר איתו,הוא ענה לה "דברי"אבל היא השיבה שהיא רוצה לדבר איתו לבד,בצד,בלי עוד אנשים ואז נאצה בי מבט תוקף.

"אוחח טובב,תביאי ידיים כדי לקום"הוא הושיט לה את ידיו אבל היא לא,היא נתנה לו בסופו של דבר לקום לבד.

יוני:"היא תמיד ככה?"

אני:"איך ככה?"הוא התקרב אליי,ישב לידי.

יוני:"זונה..מעצבנת"

אני:"אהה כן"צחקתי והוא הצטרף אליי.

יוני:"את זוכרת את אותו יום שנפגשנו בים?"

אני:"כשהתעלפתי?כן"

יוני:"סליחה"הוא הפנה את ראשו לכיווני.

אני."זה בסדר,באמת"אחרי שתיקה ארוכה יוני השויט את ידו לכיווני.

אני:"מה?"

יוני:"תביאי את היד שלך..:

אני:"טוב.."שמתי את ידי על ידו ושילבנו ידיים.

אני:"מה יש לך,אתה ממש מוזר"

יוני:"אני?מוזר?למה?"
אני:"מה אתה מסתובב עם ילדה בכיתה י'?"

יוני:"קודם כל אל תקבעי לי אם מי ללכת,ראבק

ואת לא ילדה את נערה אם לא שמת לב את מתפתחת ומבחינתי את כבר אישה"

אני:"אוקי אל תתעצבן"החזרתי אליי את ידי.

יוני:"למה?"

אני:"ככה לא בא לי,חוץ מזה,זה נראה לך הגיוני שאני ישב איתך פה עם ידיים משולבות?חבר שלי יחשוב שאני בוגדת שלו עם

הדימיון המפותח שלו"

יוני:"אוי מה את שמה עליו,גם כן חבר מצאת לך..נשי כמו לא יודע מה נשבע לך אם לא היית חברה שלו הייתי חושב שהוא קוקסינל,

ומזה יתחיל לדמיין דברים שישתלט על עצמו,את צריכה למצוא לך בחור טוב,על רמה,כמוני למשל"

אני:"שלא תעז לדבר עליו שוב ככה,אידיוט"באתי לתת לו כאפה ממש חזקה אבל הוא תפס לי את היד ממש בחוזקה הרגשתי איך הוא

עוצר לי את הדם מרוב שהוא חזק בידיים.

אני:"תעזוב אותי"

יוני:"וואי איך הייתי מת לנשק אותך עכשיו אה אהה את לא שווה"

אני:"אמאש'ך לא שווה"

יוני:"באמת?!אז תנשקי אותי"

אני:"לך תזדיין במקל לא הייתי נוגעת בך"

יוני:"היית מתה,אני רואה שאת מתה לנשק אותה אבל משהו חוסם אותך נכון?מה זה חבר שלך?"

אני:"תעזוב אותי כבר,יוני!למה נראה לך שאני רוצה לנשק אותך,תעזוב אותי אם אני צועקת..נו אתה מכאיב"הוא עזב.

אני:"מה זה?זה מגעיל שבן מעז לגעת ככה בבת,ויודע מה אל תתקרב אליי יותר"

יוני:"תתרגלי כזה אני,כן אני מסוגל להרביץ לבת אם צריך"

אני:"אתה לא מבין אמרתי שלא תתקרב אליי יותר אידיוט"קמתי מהר,לא רציתי להיות בחברתו בכלל,הוא קם גם ותוך כדי שאני מנקה את

עצמי מהחול שישבתי עליו והוא מחזיק לי את היד מתחיל ללטף את עור הפנים שלי ואני כמו דפוקה נהנת ממגע ידיו הוא לפתע

חונק אותי.בתוך תוכי אני מתה ששון יצא כי אני בכוונה כל שניה צעקתי,רציתי כל כך ששון יבוא ויתן לו בוקס,אני הרגשתי כאלו אני בוכה מבפנים.

 

שון:"בואי שבי"

רותם:אני לא יישב על האדמה,מה אתה רוצה שאני יהיה חולה?"

שון:"מה הקשר שתהיי חולה,אני אשמור עלייך שלא תהיי חולה העיקר שתשבי כבר"

רותם:"לא נו יש פה הרבה חיידקים זה מסוכן פה"

שון:"שבי כבר!"הוא צעק והיא ישבה.

רותם:"שון??!"

שון:"אני מצטערת לא התכוונתי לצעוק עלייך אבל אני לא יכול יותר,את משגעת אותי"

שון:"הבאתי אותך לפה כדי.."הוא לא סיים את דבריו וישר רותם התפרצה.

רותם:"כן באמת למה הבאת אותי עד לפה?כדי לדבר?לא קבענו שנדבר אצלי בבית?"

שון:"כן אבל החלטתי שנדבר עכשיו!"

רותם:"אבל למה?"
שון:"נו אם תביאי לדבר תביני"

רותם:"אוקיי אז שתרגע תקרא לי,אני לא יודעת מה הזונה הכניסה לך לראש אבל אתה השתנת"

שון:"חכי לא סיימתי"

רותם:"שון אולי אתה בחור יפה,חכם,אוהב,דואג ועוד כמה אבל מפחיד מאיים וכל מה שהולך ביחד עם זה אתה ממש לא"

שון:"טוב ככה את רוצה ככה זה יהיה,שחכי ממני,אני לא ארדוף אחרייך ויודעת מה את חתיכת בת זונה,אני שונא אותך

ואני מצטער שהכרתי אותך את חתיכת ילדה זונה מניאקית,את עלוקה את מסוגלת לפגוע בחברים שלך העיקר להגיע למטרה

שלך את אגואיסטית ויש עוד הרבה אני פשוט לא רוצה לפגוע בך ואם לא הבנת אני ברגע זה נפרד ממך"הוא קם והתחיל ללכת לכיוון החומה,

איפה שהוא ישב בהתחלה,לידי וליד יוני.

רותם עמדה בשוק ורק בוכה לפעמים בקול ולפעמים בלי קול.

רותם:"אני שונאת אותך שון"היא רצה מלפניו ודחפה אותו.

 

נופר:"נו..אני כן"נופר צחקה עם ג'ונתן,מאי נופר וג'ונתן נכנסו בדיוק לגן בזמן שרותם ושון דיברו ובזמן שיוני חנק אותי.

ג'ונתן:"לא נכון את לא אוהבת אותי"

נופר:"אבל אני כן,אתה לא"ג'ונתן שתק ונופר לא הבינה"רואה?אתה שותק אז אתה לא אוהב אותי"היא אמרה ותוך כדי

ג'ונתן הוריד את התיק מהר ורץ היא הסתכלה לכיוון שהוא רץ ואז היא ומאי נדהמו כשראו שיוני חונק אותי וג'ונתן בא מוריד מעליי

את ידו של יוני ונותן לו בוקס.

אני:"ג'ונתן לאאא"

ג'ונתן:"מה לא מה לא?"הוא אומר תוך כדי שהוא נותן לו בעיטות בבטן.

אני:"לא בבקשה ג'ונתן אתה לא מבין,נופר תעזרי לי נו תפרידו בינהם"

אני:"מאי תקראי לשון הוא שם"הצבעתי לה לכיוון שון והחזקתי את יוני בגבו כשהם עוד רבים ונופר תפסה את ג'ונתן מהיד ומשכה אותו משם.

אני:"אתם שני אנשים מטורפים"לא הספקתי להמשיך את המשפט ומאי חזרה עם שון ורותם יצאה מהר מהגן..

שון:"מה יש?"הוא בא ליידי וחיבק אותי מאחור..

ג'ונתן:"אתה לא יודע מה קרה?"

שון:"לא"

ג'ונתן:"החבר הזה שלך חנק את חברה שלך"

שון:"הוא מהההה?"הוא זז ממני ובא לתת ליוני גם מכות אבל תפסתי אותו וצעקתי עליו.

אני:"מה יש לך,מה יש לכם על מה אתם רבים,הוא לא חנק אותי באמת,זה היה בצחוק כי התגרתי בו,תפסיקו כבר אתם

מתנהגים כמו אנשים קנאים ודפוקים,אני פשוט שונאת אתכם,בוא יוני,הולכים"לקחתי את התיק שלי ואני והוא יצאנו מהגן,מהביה"ס

לכיוון הגן של נועה לאסוף אותה.

 

רותם רצה לכיוון השירותים כדי שלא יראו שהיא בוכה היא ניגה אלת דמעותייה תוך כדי שהיא מקללת את שון ואת סטפני רוז

בלב,היא מוציאה את הממחטה שלה ניגבה את הדמעות ותיקנה את האיפור,אחרי שהשפריצה על עצמה קצת בושם והסתדרה

היא נרגעה ואז יצאה לדשא של ביה"ס למרות שיצאה שהיא מבריזה משיעור שדבר כזה היא לא עשתה מעולם.

היא התיישבה על הדשא,היא רצתה לדבר עם מישהו,להוציא את כל מה שהיא מרגישה וחושבת כי מאחורי הדמות

שהיא בנתה לעצמה היא היתה ילדה רגישה ועדינה מבפנים שזקוקה רק למישהו שיגיד"אני אוהב אותך,באמת"

היא לא רצתה וגם לא ידעה למה היא עושה את זה אבל בתת מודע היא כן ידעה ורצתה להתקשר אל ערן,היא ביקשה ממנו

שיבוא אלייה לביה"ס,הוא מיד הסכים וענה שהוא יבוא כמה שיותר מהר.

כשהם סיימו לדבר הוא אירגן את חבילת הניירות שלו לתוך התיק שלו לקח את המפתחות,ארנק והסיגריות שלו ויצא מהמשרד

שלו כמה שיותר מהר,הוא התניע את האוטו ובאמצע הדרך הוא עצר בחנות וקנה 15 ורדים אדומים לרותם.

ואז נסע ממש מהר לביה"ס מכוון שהתיכון נמצא בצד השני של העיר.

כשהוא הגיע הוא צריך להראות ת.ז שלו לשומר ולהתווכח איתו כמעט רבע שעה שהוא מכיר את רותם לבסוף

הוא צילצל לרותם והיא אמרה לו בשקט בעדינות שהיא מכירה את ערן,השומר היה בשוק שרותם תדבר בעדינות?

ערן:"אז מה קרה?"

רותם:"מה?איך אתה יודע שקרה משהו?"

ערן:"כי שפכתי עלייך יין ואת ממש התעצבנת ולא דיברת איתי מאז ופתאום את מתקשרת אז ברור שקרה משהו"

רותם:"אוי,שחכתי מזה ממש סליחה"

ערן:"זה בסדר את לא צריכה להצטער אני מבקש סליחה"

רותם:"נו די כבר אני צרחתי עלייך כמו לא יודעת מה אני צריכה לבקש סליחה"היא נתנה לו מן מכה קטנה בכתף.

ערן:"נו אין מה להשוות אני שפכתי עלייך יין על שמלה שעלתה די הרבה"

רותם"דיי כבר אין לך על מה להצטער ערן"היא צחקה והם הגיעו למצב כזה שהם צוחקים ואז הם התגלגלו כמו שני ילדים קטנים

בחצר ביה"ס ואז ערן עצר כזה את המשחק כשהוא עלייה ניגש לפרחים שהוא שם בצד ונתן אותם לרותם.

רותם:"תודה אילו סוג הורדים שאני אוהבת"

ערן:"פשוטים?אני מצטער פשוט זה מה שהיה"

רותם:"אל תראה אותי ככה גם הדברים הפשוטים הם הדברים הכי יפים בעולם"

ערן:"וואו כמה יופי וקסם יש בנערה אחת תמימה"

 

שון:"איזה בת זונה..איזה בת זונה..בת זונה,אני שונא אותה"הוא צרח וניהיה כולו אדום מרוב זעם.

ג'ונתן:"תרגע אחי"

שון:"אני לא יכול יותר עם חברה שלכן"הוא הסתובב לכיוון מאי ונופר והתחיל לצעוק עליהן.

שון:"נמאס לי כבר ממנה היא משגעת,פשוט מוציאה אותי מכלים אני לא יכול יותר,למה הכרתן לי אותה?כדי שאני אשתגע?

הצלחתן טוב מאוד!בטח אתן גם זונות כמוהה אני לא מבין אתכן אתן פשוט עם של סתומות!אני בא

לעזור לה ובמקום זה היא לוקחת את הדפוק הזה כשהוא בכלל חנק אותה,הוא פאקינג חנק אותה והיא מתעצבן עליי והולכת איתו?

מה יש לה?"הוא לקח את התיק וקפץ מהחומה ותיכנן ללכת הביתה אבל אז נפלה עליו עוד צרה הוא ראה את רותם וערן מתנשקים,

רותם מחזיקה את הפרחים ועוצמת עיניים וערן מחזיק אותה ביידים ואז ממשש לה את הגב בעדינות.

"רותם!"הוא צעק והפסיק בינהם.

שון:"אני רואה שאת מחליפה גברים כמו גרביים עוד לא סיימנו בנינו ואת כבר קופצת על הבחור הראשון שאת רואה?את פשוט זונה!"

רותם:"אני זונה?אני?שון אנחנו סיימנו את השיחה שלנו ויודע מה לך מפה אתה סתם מפריע"

שון:"לא אני לא יעוף מפה,קומי קחי את הדברים שלך את באה איתי"

ערן:"אההה"

שון:"אל תגיד לי אההה למה מי אתה בכלל"

רותם:"שון מה עובר עלייך?אני ישאר פה ואתה לא תגיד לי אם מי להיות"היא שמחה בליבה שהוא מתנהג ככה מתוך תוצאה של קינאה.

שון התקדם לכיוון התיק שלה לקח אותו ביד אחת וביד שניה הקים אותה ולקח אותה בכח.

שון:"כנסי לאוטו"

רותם:"לא רוצה!"

שון:"אל תגרמי לי להכניס אותך בכח,כנסי!"היא נכנסה ואז שון שם את שתי התיקים מאחור ונסע לכיוון הבית של סבתא שלו.

רותם:"שון!"הוא לא ענה לה.

רותם:"שון נו"הוא שוב לא ענה.

רותם:"שון לאן אתה לוקח אותי?!תענה לי!"שון המשיך לשתוק.

רותם:"אני אקפוץ אם לא תענה לי"

שון:"נו קפצי,ייאלה נו למה את לא קופצת?נשבר לי הזין ממך תסתמי כבר!"רותם שתקה נשכה את השפתיים והוציאה דמעות בשקט.

שון ראה את הבכי שלה הוא שתק ואז הוציאה לה טישו.

"קחי"הוא נתן לה את הטישו.

רותם:"לא רוצה!נמאס לי מהיחס שלך,הבנת?אני לא בובה שלך!"היא נגבה את הדמעות שלה ורק דיברה כל הדרך על כמה שהוא מגעיל

ושהוא משחק בה פעם רוצה אותה פעם לא ושון?שון כל הדרך שתק.

 

דפיקה קלה נשמעה על הדלת ואז ג'ון צעק "רגעעע"ורק אחרי דקה וקצת הוא פתח את הדלת ועמד כמה שניות בתדהמה.

אדם:"אפשר להיכנס?"
ג'ון:"כן כן בטח,בוא כנס"

אדם:"אמא שלי דיברה איתך?"
ג'ון:"כן אבל לא חשבתי שזה יהיה עכשיו..עוד לא הספקתי להגיד לאשתי שתסדר לך חדר,אהה זאת אומרת לדודה שלך"

אדם:"זה בסדר אמא ספרה לי כבר על יפית"

ג'ון:"אוקי..וסטפני רוז יודעת?"
אדם:"מה שאני עובר לפה?לא יודע"

ג'ון:"טוב,בוא אני אראה לך את חדרך"הוא הצביע לכיוון המדרגות כדי שהם יעלו ואז הוא בא לקחת את המזוודה של אדם

אבל אדם לא נתן לו לגעת בה.

ג'ון:"טוב זה החדר קצת צריך לקנות פה אבל אל תדאג מחר תבוא לפה מנקה ואני יגיד לה שקודם את חדרך תנקה"

אדם:"למה שמנקה תנקה את החדר שלי?אני יכול לבד,תודה!"

ג'ון:"טוב עוד מאט אני אקרא לך לארוחת צהריים,תרגיש פה בנוח,בן"

אדם:"תודה אני אנוח בנתיים"

ג'ון:"אה צריך לחשוב מה אנחנו אומרים לאחותך"

אדם:"אמא שלי כבר חשבה על משהו"

ג'ון:"אוקי ויש לך משהו מועדף שאתה רוצה לאכול?"

אדם:"לא זה בסדר אני מסתפק במה שיש"

ג'ון:"אוקי טוב ביי בנתיים"

אדם:"ביי"ג'ון יצא מהחדר בהרגשה ממש מוזרה כאלו אדם הוא לא הבן שלו אלא מישהו זר.

ג'ון יורד במהירות במדרגות ומתקשר בדרך למטה לסטפני להגיד לה שתבוא מהר לארוחת צהריים.

יפית:"לעזור לך בארוחה?"

ג'ון:"בכייף אם בא לך"יפית שמחה לשמוע את זה,אומנן זה משפט פשוט אבל המון זמן שג'ון לא התייחס אלייה.

יפית:"אז מה אנחנו מכינים?"

ג'ון:"האמת שאין לי מושג,תגידי בא לך להזמין את חברים לארוחת ערב?"
יפית:"כן המון זמן שלא הזמנו אנשים אלינו"

ג'ון:"כן,גם יש לי הפתעה בשבילך"

יפית:"ג'ון הכל בסדר?"
ג'ון:"כן,למה?"
יפית:"סתם"היא לא רצתה להתחיל לפרט כדי לא להרוס את הרגע.

יפית:"טוב יש לי רעיון נדוש אבל עדיין אתה תעשה את הבשר והכל ואני יעשה תפוחי אדמה עם אורז"

ג'ון:"הולך"

יפית:"אה גם תעשה את הסלט הזה שלך עם כל הצימוקים וכ'ו.."

ג'ון:"אוקי אני רק אלך לשטוף ידיים"

 

יוני:"מי זה היה?"
אני:"אבא שלי"

יוני:"מה..קרה משהו?
אני:"לא הוא רק רוצה שאני אחזור מהר הביתה לאכול"ניסיתי לצחוק בגלל האווירה הקודרת שהיתה בנינו,

כמעט כל הדרך לגן של נועה שתקנו ולא החלפנו מילה.

יוני:"טוב די,זו פעם ראשונה שאני מבקש סליחה אבל אני אבקש ואני בכלל לא יודע למה אבל סליחה טוב?"הסתכלתי אליו וכמעט התפקעתי מצחוק.

יוני:"מה זו התגובה שלך?ראבק חשבתי המון זמן אם לבקש סליחה וכשאני מבקש את צוחקת לי בפנים לכי זדייני"

אני:"לא לא פשוט זה מוזר וזה בסדר"

אני:"אתה עדיין בא אליי להתכונן?"
יוני:"ברוררר"הוא חיקה קול של פאקצה.

אני:"טוב זה פה,אתה רוצה להכנס או לחכות לי פה?"
יוני:"לא זה בסדר אני אחכה פה,אני לא סובל ילדים קטנים"

אני:"אחחח יוני איזה בנאדם אתה,אתה עוד תשתנה איתי אתה תראה שאתה תאהב כל כך ילדים"

יוני:"כן ממש ייאלה לכי להביא אותה"הוא התיישב על המעקה שלפני הגן

אני:"טוב"התקרבתי לשער ואז חזרתי אליו ונתתי לו נשיקה על הלחי.

יוני:"זה לא היה במקום"

אני:"אני יודעת אבל זה לא צריך להיות איכפת לך אז תשתוק"

נכנסתי לגן ואז ראיתי את נועה משחקת וכשבאתי לקחת אותה היא ביקשה עוד חמש דקות אז חיכיתי לה באמת חמש דקות

"בואי נועה צריכים ללכת"באתי והחזקתי לה את היד.

"לא נו עוד עשר דקות"היא אמרה עם פאפי אייז שלא יכולתי לסרב לה.העשר דקות האלו נמשכו כמעט חצי שעה ואז היא פתאום בכתה שהיא

רוצה הביתה."הוו סוף סוף ייאלה בואי"לקחתי אותה על הידיים ואת התיק שלה ויצאנו מהגן.

יוני:"מה קרה הייבשת אותי פה"

אני:"סליחה היא רצתה לשחק עוד קצת"

יוני:"אז מה אני רוצה אותך אני יכול להמשיך לרצות את צריכה לשלוט עלייה לא היא עלייך"

אני:"אתה מה?"
יוני:"זה בצחוק תרגעי"

אני:"יופי כבר נבהלתי"

יוני:"כן בטח ממש את בלב שלך בטח אומרת "אוי איזה באסה בא לי למות עכשיו כי יוני לא רוצה אותי אההה""התחלתי להתפקע מצחוק.

אני:"למה נראה לך ולהזכיר לך שיש לי חבר ובלי להעליב בהרבה יותר טוב ממך אז תרגיע אתה"

נועה:"אוכל..אוכל..אוכל"

אני:"חכי אנחנו עוד מאט ליד הבית"

נועה:"אוווווווווכל"

יוני:"נו שתשתוק קצת תקני לה סוכריה מה הבעיה"

נועה:"סוכיה סוכיה"

אני:"יופי יוני עכשיו לך אתה לקנות לה סוכריה"

יוני:"לא רוצה לכי את היא אחות שלך לא שלי"

אני:"היא לא אחות שלי אז בוא נכנס לפה ואני אקנה לה סוכריה"

יוני:"למה נראה לך?אני נאשר בחוץ"

אני:"מה יש לך?אתה לא נכנס לשום מקום?!טוב אז תצטרך להחזיק אותה כי אם היא תכנס אני אצטרך לקנות את כל הסופר"

יוני:"לאא שתכנס איתך"

אני:"תחזיק אותה אני צריכה להוציא כסף"

יוני:"למה נראה לך שאני אחזיק אותה מצידי שתבכה עד מחר"

אני:"יואו איזה אגואיסט אתה יוני..טוב נועה תעמדי לידו ושלא תעזי ללכת לשום מקום"הוצאתי את הארנק והשארתי ליד יוני את התיק ונכנסתי לסופר

וקניתי לה סוכריה על מקל בזמן שאני מחכה בתור כדי לשלם נועה עמדה ליד יוני ואז התחילה לבכות.

יוני:"מה את רוצה שתקי או שתבכי בשקט"נועה רק בכתה עוד יותר.

יוני:"מה את רוצה שאני ארים אותך?"היא לפתע הפסיקה לבכות והסתכלה עליו בעיניי פאפי אייז.

יוני:"תמשיכי תמשיכי לבכות אני אמות לפני שאני ארים ילד קטן"נועה המשיכה לבכות אפילו לצרוח אז יוני הסתכל מסביב הוא ראה

את האנשים שנועצים בו עיניים והוא המשיך להתעלם ממנה ואז הוא התסכל סביב לראות שאף אחד מ"הח'ברה"לא נמצא ואז הוא הרים את נועה עליו והיא נרדמה

עליו,בהתחלה הוא לא סבל את ההרגשה אבל אז הוא הרגיש דווקא נעים.

אני:"הווווו חשבתי שמישהו פה לא אוהב ילדים..מה היא נרדמה?"
יוני:"כן,חכי אותה לפני שאני אקבל כלבת"

אני:"היא תינוקת לא כלבה"לקחתי אותה מעליו כשהיא עוד ישנה.

יוני:"כן מה שתגידי נו איפה הבית שלך לעזאזל?"

אני:"לא רצית לנסוע באוטובוס בעיות שלך וזה בדיוק פה מעבר לפינה"

אני:"תחזיק אותה שוב"

יוני:"מה כבר התעייפת ממנה?"

אני:"לא אני רוצה לשלוח SMS לשון"

יוני:"מהה..מה את רוצה להגיד לו?"היה אפשר לזהות בקולו שהוא נכנס לחדרה כלשהי.

אני:"סתם כלום רק שיבוא אליי כמו שתכננו"

יוני:"אהה טוב"

 

שון נסע במהירות ממש מופרזת ואז כשהגיע לבית סבתו הוא החנה לאט,סובב את המפתחות הוציא אותם ואז אמר לרותם..

שון:"טוב תצאי"

רותם:"איפה אנחנו"

שון:"תצאי כבר"

רותם:"טוב תפסיק לצעוק עליי כבר שון!"

שון:"אז תצאי כשאומרים לך לצאת"

היא יצאה ואז היא שאלה"ומה עם התיקים שלנו?"

שון:"אף אחד לא יקח אותם אל תדאגי"

הוא הוציא צרור מפתחות מהכיס חיפש מפתח אחד ואז פתח את הדלת,המקום נשאר כמו בפעם הקודמת שהוא וסטפני היום שם,

חצי מהסדינים על הרהיטים וחלקם לא והיה אפשר לראות שהאוכל עוד נשאר בשקיות על השולחן.

רותם:"יש פה אוכל,מישהו היה פה?"
שון:"כן אני ממזמן עם סטפני"

רותם:"אז למה אתה לוקח אותי למקום שהיית בו איתה"

שון:"תרגעי לא עשינו כלום בגלל אדם"

רותם:"אבל רציתם לעשות!"

שון:"מה איכפת לך"

רותם:"מותר לי לדעת אם היינו חברים"

שון:"היינו?אנחנו עדיין!"

רותם:"אבל אמרת"היא ניסתה לשחק אותה תמימ כאלו לא מבינה כלום למרות שהיא ידעה טוב מאוד מה כבר הולך לקרות.

שון:"טוב כנסי לחדר הזה ותחכי לי שם"הוא הצביע על החדר שבו סטפני חיכתה לו בפעם הקודמת.

רותם:"אוקי" היא הלכה לחדר פתחה את הדלת וכל כך נגעלה מהאבק וקורי העכביש שהיו בחדר ולא היתה לה ברירה אז היא ישבה על הכורסה

שהיתה בקצה של החדר.

שון הלך למטבח שתה מים ישב על הכיסא שהיה שם שם ידיים על הראש חשב בערך חמש דקות אם לעשות את זה לא או

הרי במילא יש יחסים פתוחים עם סטפני היא הרי לא שמה עליו אם היא הלכה עם האידיוט הזה יוני,כך הוא חשב ואז הוא

קם וניגש לכיוון החדר שרותם ישבה בו.

רותם:"איכס שון מה זה הלכלוך הזה,בוא נלך למקום אחר"שון בתגובה לא אמר מילה רק סגר אחריו את הדלת ניגש אל רותם,לכורסה משך אותה

בכח והפיל אותה על המיטה.

רותם:"שון לא פה,המיטה מגעילה"שון גילגל עיניים ואז נזרק עלייה ואז עלה עלייה בתנועות של קדימה ואחורה ואז הוא לאט לאט פתח את החגורה שלו.

רותם:"שון לא בא לי"

שון:"תתפשטי אין לי כח למזמוזים"

רותם:"אבל אמרתי שאני לא רוצה"היא הרימה את קולה והעיפה אותו מעלייה,הוא לא חזר לשכב עלייה הוא ישב על קצה המיטה על ידיים משולבות

ואז הו שם לב למספריים המונחות על השידה שליד המיטה ואז הוא חטף את המספרים במהירות עלה עלייה ופשוט גזר לה את השמלה לשתיים.

רותם:"לא שון..לא"

שון:"אל תדאגי"

הוא גזר את כל השמלה עד שהיא נפלה מגופה הוא גזר גם את החזייה זרק את המספריים הצידה ואז הוריד במהירות את תחתוניה.

רותם:"שון דיי בבקשה"

שון:"תעצמי עיניים ותשתקי"בדרך כלל כששנהם שוכבים ביחד הוא תמיד מתנהג בעדינות כלפייה מטף ומפנק

הפעם בלי שום ליטופים ועדינות הוא היה ממש תוקף הוא חדר אלייה במהירות כמה פעמים אפילו לא התחשב בה שכואב לה לא התחשב

בזה שהיא בוכה היא מצד אחד רצתה אותו,היא כל כך אהבה אותו אבל מצד שני כל כך שנאה אותו ולא רצתה להתעלס איתו.

הוא גמר בחוץ ואז התלבש משהו ואמר לה לחכות,היא לא יכלה לזוז היא התכסתה בשמיכה עד למעלה ורק בכתה,שון התניע את האוטו

ועצר בחנות הראשונה שהוא ראה וקנה לה בגדים וכשחזר אל בית סבתא הוא פשוט זרק לעברה את הבגדים וחיכה לה מעבר לדלת,

אחרי שהיא התלבשה הם נסעו הביתה הוא הוריד אותה בביתה ואז נסע לכיוון ביתו בדרך הוא קיבל הודעת SMS

~*~*קיבלת הודעת טקסט חדשה~*~*~

"שוני אהובי אני מצטערת על היום אני אסביר לך כשתבוא אליי,לא הייתה לי ברירה אבל אני עדין

ותמיד אוהב אותך מתוק שלי,אגב אתה בא אליי היום לחזרות?סטפ'3333>".

נכתב על ידי סטפ' .. , 21/5/2008 22:16  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

15,026
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטפ' .. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטפ' .. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)