נו באמת שני פוסטיפ ביום (אני מתדרדר)
אני צריך לעשות את המקום הזה הרבה יותר אנונימי...אוף איתי. נו טוב יום אחד אני אקח את כל התמונות האלה ואמחק אותן קיבינימט ויהיה פה בלוג אנונימי (אולי אפילו בלוג כתיבה) טוב נו אז אני אתחיל לשפוך.
הייתי כרגע אצל ידידה שלי ששרה דיי טוב וממש ניהניתי אבל כשחזרתי כל המציאות נפלה עלי עוד פעם. אני עשיתי כזאת טעות כשנכנסתי לכאן לעולם הבלוגים, אני פוגש פה אנשים נורא נחמדים מגניבים ומעניינים אבל בגלל המצב שאני נמצא בו ביום-יום שיש לי כמות חברים מוגבל (אבל מאוד איכותית) אז כשאני "פוגש" אדם שטוב לדבר איתו וזה אני נהיה תלותי בהתחלה (זה עובר מאוד מהר) אבל בתקופה של היומיים הראשונים אנשיפ פשוט בורחים בגלל התלותיות ההתחלתית. אז בעצם כל זה זורם לאדם אחד ומיוחד שרבתי איתו (הוא או היא יודעים) ואם הוא קורא את זה אני מאוד אשמח אם הוא ייסלח לי על העבר ויישקח כי אני דביל קנאי ואידיוט אבל כל זה רק בהתחלה.
החיים בתאכלס לא ממש רעים אלי אבל אני חושב מכל הקטע של המזוכיסט בצחוק (יש לי קטע כזה בבית הספר) נשאר איזה משהו אמיתיף פשוט כל פעם שאני מרגיש משהו רע ברצף החיים הטובים שלי אני פשוט שוקע עמוק בדיכאון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
