הרגע הזה שהרגליים שלי דרכו מחוץ לתחנת רכבת בלונדון, כמעט באמצע פיקדילי,הסתכלתי על השמיים השחורים אפורים ורציתי לבכות.
הפעם הראשונה שהלכתי עם הכפכפים הסגולות שלי למקלחת עם הדלת הכתומה.הרגשתי חיה במעונות,הרגשתי שעוד שניה איזה בחור יפתח עלי את הדלת ותיפול לי המגבת.מין קומדיה רומנטית זולה כזאת
הישיבה באוטובוס שניה לפני שהוא עוזב את הבקו"ם,לראות את אמא בוכה ולבכות איתה ביחד.
שיחות השיכורים ב12 בלילה עם האירופאים הסטלנים של ההוסטל הכי מוזנח באנגליה.
להזיל דמעה כשהמפקדת נתנה לי את התגיות ואמרה לי בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
