קו באר שבע-תל אביב חותך בבשר החי.

חותך את המציאות ומחלק אותה לשני עולמות שונים.

כי ליזה של צבא:משקית ת"ש,ישנה עם עוד 3 בנות בחדר חצי ריק,לפעמים אוהבת אותן ולפעמים שונאת.

לפעמים עייפה מחיילים,ולפעמים מאוהבת בהם.

חיה מסיפור לסיפור,

לפעמים הסיפורים שלהם מרוקנים לי את הנפש ואני רוצה לנער אותם למציאות,אך  יודעת שזה לא התפקיד שלי.

ואז הכול מתהפך,ברגע שאני יוצאת מהש.ג של שיבטה,הנשימה הראשונה היא אחרת,נקייה יותר, משוחררת יותר.

ופתאום מגיע ה-44 המזדיין הזה שכולם יודעים שלוקח לו 44 דקות להגיע לבאר שבע,והדקות מתחילות להספר לאחור.

גם התוק העצבני שמגיע עם הקו הזה לא באמת מעורר אותי ולא גורם לי להיות פחות הפוכה.

באר שבע

כמו בשיר של מטרופלין,מלאה הומלסים וחיילים על א'.המוח מתבלבל מכול האנושות הזאת שלא ראיתי במשך חמישה ימים.האוויר שוב מתחיל להיות מזוהם,אבל בדברים אחרים.

ובסופו של דבר גם אני אגיע לקו באר שבע- תל אביב

שיחתוך בבשר החי,ועמו תגיע המציאות האלטרנטיבית שאני מכנה "בית"