כן אני יודעת שנעלמתי לכם ומיזמן לא עידכנתי אני באמת סוג של פרשתי בלי לכתוב על כך באמת שלא היה לי את המזוה להמשיך כאן ולכתוב,הרגשתי כבר שזה לא עוזר לי להתפרק שישרא זה כבר לא המקום בשבלי....
אבל מגיע הרגע שמרגישים שאחרי הכל כתיבה זה כן מה שחסר וכן חוזרים גם אם לא כותבים בתדירות של פעם
זה מה שבאמת נקרא ה"מיפלט" מתי שרוצים בורחים לפה ומתי שלא.. אז לא.. לכן רישמית לא באמת סגרתי כי כן נעים לחזור לפה ולראות את הזיכרנות שלי כאן מתועדים
אז מה חדש בחיי?! [כאילוש איכפת לכם חח..] אבל בכל זאת ארשום שלא הרבה...
אז כן יצאתי לחופשה שהיא לא בדיוק חופשה כי אני חייבת לקחת את עצמי בידיים וללמוד להרבה מבחנים ענקיים...
לא משנה לא אשביז אותכם תמיד כשאני חוזרת אני משביזה.. טוב זה הטבע שלי כנראה חחח
מה שמוזר בחיים שלי שהמצב רוח משתנה מהקצה אל הקצה ורגעים של אושר באים ובורחים אני כ"כ לא סגורה על עצמי
מה אני מרגישה אם בכלל תמיד כשטוב לי וזה קורה לעיתים מגיעה שוב פעם אותה ריקנות לא ברורה תמיד ניסתי לעצור ולהבין
מה קורה איתי ומה אני רוצה אך זה קשה כי אני אף פעם לא מוצאת תשובות אני חושבת שבבלוג שלי יש איזה אלף פוסטים שמדברים על ריקנות וחוסר תשובות חח .. רק מה שמוכיח שמצבי לא משתנה ולא מדובר בתקופה זמנית שתעבור ותחלוף זה מצב קיים וכנראה ש אני צריכה להתרגל אליו גם אם זה לא פשוט ולא ממש בא לי...
אבל החיים הם כמו בשיר של קווין הם כמו הצגה וההצגה חייבת להמשך.. גם אם זה קשה מאוד ורוצים לסגת,
צריך לחיות... למה?! כדי להלחם. על מה? -לא יודעת אבל אולי בעתיד אדע ואחזור לספר לכם חח
****************************************************************************
לאן האושר שלי בורח?
ולמה הוא רק לעיתים בא להתארח...?
מדוע יש רק רגעים מאושרים
שהם זמניים ולא ממשיכים
המועכה והעצב מייד משתלטים
שואבים את כל הטוב למרחקים
החיוך שוב נמחק מהפנים
ותחושת מרמור נשארת בחיים,
פתאום כל תחושת השמחה מתפוגגת
ותחושת הדכאון אינה נעלמת
ורק נותר לי שוב לשאול לערער ולחשוב
"מדוע לא טוב לי ואושרי בורח?!"
והלב כאוב וצורח...
לא רוצה לחיות בהרגשת ריקנות
להיות ממורמרת בתמידות..
אני רוצה שהאושר שלי יישאר
ולא ילך וייגמר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
want your bleed!
