תמיד כשהייתי בבית והרגשתי ריקנות ורציתי לדבר עם אדם קרוב הייתי נזכרת בך
מתקשרת ושואלת לשלומך למרות שהרבה פעמים היית מתלוננת שלא טוב לך שאת מרגישה לא טוב,
שאת רוצה לצאת מהמקום הזה.. שאת מרגישה תקועה והרבה פעמים כבר היה נמאס לשמוע זאת,
רק עכשיו אני מבינה כמה אני מתגעגעת אלייך, הרבה פעמים גם היית אומרת שאת בסדר כשאני ידעתי שזה לא כך.
אבל גם היינו מדברות על דברים לא קשורים... ועכשיו את לא כאן עזבת רחוק מכאן למקום שיקח זמן עד שאוכל לבוא אליו.
או שלא חחח... עכשיו כל מה שאני מרגישה זה ריקנות את חסרה לי... רק אחרי שמאבדים מישהו או משהו מבינים ממש עמוק עד כמה זה חסר
מוות זה דבר נורא ,
ובלי שום קשר אני מרגישה ריקנות ובדידות תמיד כשאני חושבת שאני מאחורי התקופות האפלות האלה שטוב לי פתאום,
הזמן צוחק עלי ומחזיר אותי לנקודות העבר כל פעם שאני כאילו מתקדמת אני חוזרת אל נקודת ההתחלה.
ופאקקק אני שונאת את עצמייי שונאת את עצמי שאני עדיין חשבת עליך שאני עדין רוצה אותך שאני עדיין מחכה שתשלח איזה הודעה
אני כזאת פתטית שאני לא מצליחה למחוק אותך מהראש.
ונמאס לי נמאס לי! שסביבי כולם כאלה מאושרים אני מוצפת סביב אהבה של אחרים ואני לא בתוך זה,
למה אני בחיים לא יהיה נאהבת?!! מה רע בי מה לא בסדר בי?.... ואל תגידו שזה עוד יבוא כי וואלה זה בולשיט שנותן תקווה ללוזרים כמוני.
אני אוהבת אותך אידיוטט ולך בכלל לא איכפת הלוואי ותישרף בגלל זה בגהנום....
טוב הייתי חייבת פריקה:/
עד כאן.
Last night I dreamt That somebody loved me No hope, no harm Just another false alarm
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
want your bleed!
