כן מחר זה כבר סוף שנת הלימודים עבר די מהר,
הכל קורה מהר מידי ובאופן מוזר ,מה שהכי מוזר שאני כבר לא כזה מאושרת שזה הסוף..
כ"כ חיכתי כדי לנסוע אליו, ועכשיו אני פשוט לא יודעת מה קורה בנינו אוף זה כ"כ מוזר מה שקורה לי איתו.
ומה שהכי כואב שרק אותו אני רוצה ולא רוצה להתפשר למה נדבקתי כ"כ חזק אליו??
הוא תמיד מטייל לי במחשבות אולי פיתחתי סוג של אובססיה נוראית אליו...
דיי נמאס לי, נמאס לי להיות כ"כ בודדה ונמאס לי כל הזמן לחשוב עליו
לא נראה לי שהקשר הזה יוביל אותי לאיזשהו מקום ונמאס לי לחיות בציפיה גם ככה עינין של המרחק מסובך
סיבוך שלא עיניין אותי ועד עכשיו לא מעניין...
לא רוצה להיות מאוהבת היה לי כ"כ טוב לפני... על מי אני עובדת חח אף פעם בעצם לא היה לי טוב בעצם,
תמיד תחושת הריקנות הייתה שם וכנראה שזה רגש שבחיים לא יעלם כ"כ נמאס לי מהחיים האלה ונמאס לי מעצמי
אוי אם בכל פעם שהיתי אומרת זאת היה לי שקל חח.... אז למה למה אני עדיין נאבקת להיות פה מה מחזיק אותי בעולם הזה?!!
בעולם החסר תקווה זה , בעולם שלא מצליח לי בו שום דבר מבחינת כל המטרות שהצבתי לעצמי
אנשים אמרו לי שאני חזקה שאני נאבקת על השאיפות והחלומות... אבל אני לא רואה לא רואה את זה שהצלחתי במה שנאבקתי במה שלמענו נלחמתי, אפס תוצאות...
הכל צרור של האבקות חסרת תועלת...
כל פעם שאני חושבת שהתקדמתי לאיזשהו מקום אני מגלה שאני עדיין עומדת במקום ושום דבר לא ישתנה
הלב עדיין כואב הדיכאון חוזר, ואף פעם לא יהיה לי טוב,
ואני עדיין בשאלות של מי אני ומה אני עושה בעולם הזה? בשביל מה אני פה?
הרי אני כ"כ חסרת תועלת אין מטרות יותר ואין שאיפות....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
want your bleed!
