אימלה. איזו נוסטלגיה. מי היה מאמין שהמקום הזה, הדבר הזה עוד קיים?
אני אפילו לא יודעת איך הגעתי לזה, איך נזכרתי בזה, למה החלטתי לחפש. זכרתי שישרא נסגר איי שם לפני שנים רבות, אפילו לא זכרתי שעידכנתי בשלב כל כך תקדם בחיי והנה הופתעתי לגלות שאכן כך היה.
הזיה. פשוט הזיה כמה הספיק לעבור מאז.
אז בסוף הלכתי על אחת האופציות והנה אני מפתחת בחברה גדולה כבר כמעט 6 שנים, עם שתי בנות ובעל טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה, ואנחנו כבר שנה לתוך המלחמה הזאת שתודה לאל לפחות באזור שלנו קצת פחות מורגשת מקצוות הארץ שממשיכים לסבול ולחיות תחת טרור על בסיס יומי.
כמה התגעגעתי לזה. למקום הזה שאפשר לפרוק בו, להתלונן בו, לבכות בו ולצחוק בו, לכתוב כדי שיהיה מתועד איפשהו ושאפשר יום אחד יהיה לחזור אליו.
על מה כבר יש להתלונן? כנראה שלאחרים יש הרבה יותר ממני, אבל גם לי מותר. פה גם לי מותר. בלי התגובות ובלי הפרופורציות ובלי שום דבר.
שוקעת בחיים הנוחים כביכול, אמא עייפה לשתיים שכל לילה אני נכנסת לכסות אותן בחדר ונמסה מכמות האהבה שמציפה לי את הגוף, מתוסכלת מהעבודה ועם זאת לא מוכנה לעשות איזה שינוי או צעד, שבויה בכלוב הזהב.
אני קצת גאה בעצמי על כמה שינויים בזמן האחרון כמו זה שהתחלתי לעשות ספורט ושסוף סוף הצלחתי להתחיל לקרוא ספרים, אני משתדלת למצוא לעצמי דברים לעשות כדי לשבור את השיגרה.
אבל יש גם דברים שאני קצת פחות גאה בהם למרות שהאמת, אין לי כח לדבר עליהם עכשיו.
נהיה לי קצת קשה לתמוך, להשקיע, לתחזק, ליזום, עייפתי. באמת שעייפתי. משקיעה הרבה אנרגיה בדברים שלא שווים את האנרגיה שלי ובכל זאת לא עוצרת.
וואו שכחתי כמה קלות האצבעות על המקלדת כשפשוט רוצים לשפוך הכל. אני יכולה להקליד ולהקליד פה במשך שעות מילים על גבי מילים שאם אעצור ואקרא אותן כנראה שלא אמצע שום קשר בין האחת לשניה, קפיצה בין משפטים, סיפורים, עצבים, פחדים, הכל ביחד.
מעניין אם אני אחזור לזה, זה סוג של טיפול עצמי הריי, לא? בלי קשר לתקופה, כל בנאדם צריך לעבור אצל פסיכולוג. ניסיתי את זה גם פעמיים ולקחתי הפסקה ממש לפני הלידה השניה. אולי יום אחד אני אחזור לזה אבל בנתיים מספיק לי רק להקיא לכאן את המילים.
אני עדיין בהלם שאני יושבת מול המסך עריכה העתיק הזה ומקלידה מילים ממש כמו לפני שנים בימים הקשים של גיל 14, 15, 16 קצת לפני ועוד הרבה אחרי שכל צרותיי היו שיעורים, מבחנים, ובנים. למרות שלא משנה מה, לא הייתי חוזרת בחיים לתקופה הזאת.
איזה כיף שיש מקום כזה שפשוט מותר בו הכל.