טוב...אז הפוסט הזה הולך להתחלק לשלושה חלקים:
האכזבה.
אתמול החלטנו אני והרשץ השני ללכת לדבר עם הרמד שלנו.
לפני חודשיים בערך המפקדת שלנו יצאה לחופשת לידה (היא בנינו לבין הרמ"ד).
היא הייתה נוראית, באמת, אי אפשר היה לעבוד איתה, היא הייתה פשוט עם ראש בקיר כל הזמן, אומרת דברים בלי לבסס, מסבירה עם תשובה של 'ככה' ופשוט...מתסכלת.
ישבנו לפני שנכנסנו אל הרמד וחשבנו על מה אנחנו רוצים להגיד, הרגשנו ממש מוכנים, היו לנו דברים להגיד וידענו מה הנקודה שאנחנו מנסים להבהיר.
זה היה הרבה יותר קשה ממה שנראה.
נכנסנו אליו והתיישבו ואמרנו לו שאנחנו צריכים לדבר איתו על משהו חשוב ושאנחנו רוצים להשפיע על העתיד הקרוב שנוגע מאוד אלינו (כי הריי היא אמורה לחזור בשלב מסויים...)
בכל מקרה ניסינו להסביר את עצמינו, הבאנו טיעונים וניסינו להגיד מה אנחנו חושבים ואיך הרגשנו ואיך אנחנו מרגישים עכשיו ואיזה הבדל של שמים וארץ זה ברמה שבאמת אי אפשר להסביר במילים.
אז ישבנו שם וניסינו להביע את דיעותינו, הוא הקשיב אבל הטיעונים הנגדיים הוא הדוגמאות שהוא הביא פשוט לא היו קשורות לדברים שאמרנו.
אתם מכירים את התחושה הזאת שאתם מדברים עם מישהו אבל הוא מדבר בשפה אחרת לגמרי? שהוא מקשיב ובאמת מנסה להבין אבל הוא מבין משהו שונה לחלוטין ממה שהתכוונתם?
האמת, שהרגשתי דיי מתוסכלת משלב מסויים בשיחה, הרגשתי שלא הצלחתי להבהיר את הנקודות שלי ואת מה שאנחנו חושבים, אמרנו שנגיד לו שגם אם התפקיד הזה לא יתבטל כמו שאנחנו חושבים שצריך אולי לקרות, עדיין לא בטוח אבל יש על מה לחשוב, אסור - פשוט אסור שהיא תחזור לתפקיד הזה.
אין לנו משהו אישי נגדה כבן אדם, היא באמת בסדר, אבל כמפקדת היא פשוט עושה עוול לחיילים ולמפקדים שתחתיה.
יצאתי פשוט מאוכזבת.
הרמ"ד שלי כבר למד להכיר את ההבעות שלי והמבטים והפרצופים והוא אמר שהוא רואה שנראה שאני יוצאת לא מרוצה מהשיחה ושהוא מקווה לא באתי בציפיה שעכשיו תתקבל החלטה שהתפקיד הזה מתבטל.
אמרתי לו שברור לי שלא! וזה ממש לא מה שציפיתי אבל שאני מרגישה שהשיחה לא השיגה את מטרתה. הוא לא כל כך הצליח להבין את זה שהמטרה שלי מהפגישה לא הייתה שיגיעו להחלטה כל שהיא או שיגידו לנו 'נכון, אתם צודקים' או משהו כזה, אלא שהוא יבין את המקום שאנחנו באים ממנו ושיראה את התמונה כמו שאנחנו רואים אותה ולנסות לשים אותו במקום שאנחנו היינו בו וסבלנו כל כך אבל זה לא הצליח.
אנחנו ממשיכים לשבת ולחשוב כדי לחזור אליו לסיבוב שני של העניין, הוא אמר שאנחנו צריכים לבוא יותר מוכנים פעם הבאה ושיהיו לנו גם דוגמאות ושהוא באמת רוצה לשמוע אבל הוא צריך טיעונים מבוססים.
אני שונאת את כל המתן דוגמאות הזה. אני מבינה שזה חשוב ושאי אפשר להגיד דברים באוויר ולצפות שיתיחסו לזה במידיות וברצינות אבל עדיין....אני שונאת את זה. גם ככה הזיכרון שלי דפוק.
הסיפוק.
אז ביום ראשון יש ועדות קצונה, רק החיילים מהצוות שלי עולים, 3 חיילים שאני גידלתי ועיצבתי.
הייתה לי שיחת הכנה עם כל אחד, שאלתי אותם שאלות שפחות או יותר ישאלו אותם בוועדה וניסיתי להתקיל אותם ולתת להם דוגמאות מעצמי ולהכווין אותם על מה הם צריכים לחשוב כשהם יחשבו על תשובה במהלך הסופ"ש ואיך הם צריכים להתנסח ומה מענין יותר ומה מענין פחות ולתת להם חיזוק שיהיו עצמם ושיאמינו, שהם לא צריכים לזייף ושפשוט יגידו מה שהם חושבים.
זה הרגיש כל כך טוב להיות בצד השני, להרגיש אני באמת תורמת להם, שאני נותנת להם מהנסיון האישי שלי ולא סתם נמצאת שם כדי להגיד להם תעשה ככה ותעשה ככה אלא אשכרה להכווין אותם וללמד אותם.
אחת החיילות שהייתה לי איתה שיחה היום אמרה בשלב מסויים שכחלק מהתשובה של 'למה את רוצה לצאת לקצונה' שהיא תגיד שהיא רוצה להשפיע ולשנות ולגוון ולקבל יותר אחריות וגם לגרום לחיילים שלה להרגיש טוב ושיהנו לקום בבוקר ולהגיע לבסיס כמו שאני גורמת לה ושזה השלב שהיא מתחילה להלל אותי ולפאר אותי.
אני לא מחפשת לא הילולים ולא פיאורים, אני יודעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ומשתדלת ממש שהאווירה תהיה טובה ושלכל אחד תהיה סיבה להגיע בבוקר עם חיוך ופשוט לשמוע את זה ממנה היה כל כך כיף וכל כך מנחם ומרגיע כי בתקופה האחרונה ממש לא היה לה משהו בצוות והיא הייתה דיי מרוחקת מכל החיילים במשרד ורק התנחלה במשרדים אחרים וזה היה ממש מתסכל.
אז אחרי המון זמן הרגשתי שאני מועילה שוב, אחרי המון זמן הרגשתי שאני משפיעה ושאני לא סתם עציץ ואין תחושה טובה מזו.
החוסר אונים.
אז התחלתי ללמוד תופים לפני איזה חודש.
אני מחפשת מערכת לקנות כדי שאני אוכל להתאמן בבית ולנגן, לא משהו מטורף ולא משהו יקר אבל גם לא פשוט מידי ועלוב.
משהו איכותי אבל לא הטופ של הטופ.
אז המורה שלי עוזר לי לחפש, מצאנו איזה משהו והלכנו היום לראות את המערכת, היא נראית סבבה ונשמעת טוב אבל מעבר לזה שואלים אותי מה אני חושבת ואני פשוט לא יודעת מה להגיד. אני אפילו לא יודעת מה אני צריכה לחפש או על מה להסתכל!
הרגשתי כל כך חסרת אונים כששאלו אותי 'כמה אתה מוכנה לשלם עליה' כי אני אפילו לא יודעת מה הערך שלה!
אז המורה שלי ניסה לעזור קצת ולהסביר לי שהמצילה שווה והסטנדים ממש טובים וחדשים והמזל שלי הוא שאני יודעת לשאול את השאלות הנכונות כמו האם אפשר לקבל משהו יותר טוב או טוב באותה מידה באותו מחיר או ביותר זול? זאת סך הכל המערכת הראשונה שאני רואה עכשיו זה לא דירה או אוטו או משהו כזה אבל בכל זאת אני רוצה להיות שלמה עם ההחלטה והקניה שלי, זה בכל זאת סובב סביב ה-2000 שקל+
זה ממש קשה לנסות להבין משהו שאתה לא מבין בו בכלל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
