My (Un)simple Life

אז מחר...

מחר זה מגיע,

המבחן שאני לא מוכנה אליו אבל אני במצב הרבה יותר טוב ממה שהייתי אתמול,

השתיית שחרור של חבר שלי שאני כ"כ לא מוכנה לזה שאני לא אראה אותו בבסיס כל יום,

החגיגה בערב שלא כוללת מתנה כי פשוט לא מצאתי מה,

עוד יום של עבודה עם מליון ואחת בעיות שפשוט אין לי כח לטפל בהן,

אז מחר כבר יותר קרוב מהיום בבוקר וכל מה שנשאר עכשיו זה ללכת להתקלח ולישון לא? 

לא החלטתי מה ההרגשה שלי לגבי מחר הזה, לא החלטתי עדיין.

אני צריכה עוד לכתוב ברכה ולהדפיס את כל המיילים שלנו כדי לתת לו כנוסטלגיה שיהיה לו למזכרת,

אני עוד צריכה לעבור על החומר מחדש ועל כמה שאלות חזרה שלא יצא לי היום,

אני עוד צריכה לבחור מתנה ולהספיק לעבור בבית לאכול לפני המבחן,

אני עוד צריכה לשבת 4 שעות על התחת, להצליח להתרכז וגם לענות נכון לפחות על חלק, לפחות לעבור.

אני לא יודעת איך יהיה מחר, אני רוצה להאמין שיהיה טוב אבל אתם מכירים אותי, או שלא, אבל קשה לי...

אני רוצה ללכת לישון ולקום ישר ליום רביעי בבוקר, אפשר?

אז...שניה לפני שאני צוללמת אל הדפים והסיכומים ואל היאוש האינסופי של יום לפני מבחן, קצת פריקת מתח ועצבים.

אתמול נרדמתי לי אל תוך הדמעות מכל היום המזעזע הזה שהיה לי, לקח לי קצת זמן אבל בסוף נרדמתי וישנתי חלק עד סביבות 8 ורבע כזה, קמתי לשירותים וניסיתי לחזור לישון והצלחתי פחות או יותר. ב9 ורבע קמתי סופית, דיברתי עם חבר שלי שמשתחרר היום(!) ועם אמא אמרה שצריך לקחת את האוטו למוסך עכשיו כדי שיתקנו אותו היום (למי שפספס המזגן שלי החליט לבחור את היומיים הכי חמים בעשור ולהתקלקל דווקא בהם) אז נסעתי לי בחום איימים למוסך, פגשתי שם את אמא, השארנו את האוטו שאמרו לנו שלא בטוח שיהיה מוכן היום ואמא החזירה אותי הביתה. 

עכשיו אני פה ליד השולחן במטבח עם כוס תה ועוגה של בוקר כי לא הספקתי לפני, לוקחת נשימה עמוקה ומשתדלת להשתדל ללמוד.

אז אתם יודעים, שיהיה לי בהצלחה...

נמאס לי נמאס לי נמאס לי כבר!

נמאס לי ללמוד ולהשקיע ולתת מעצמי ולהתאמץ ולחרוש ולפתור את כל המבחנים ולעבור על כל השאלות ולקרוא את כל הסיכומים ולראות מצגות ושיעורים ובכל זאת, בכל זאת לקבל ציונים נמוכים כשכל אלו שלמדתי איתם או שהם סתם חברים שלי מקבלים ציונים גבוהים בהרבה משלי!

לא שאני רוצה שהם יקבלו ציונים נמוכים, פשוט לא נשמע לי הגיוני שארבעת האנשים שלמדתי איתם קיבלו 100 ואחת 96 ואני קיבלתי 67. פאקינג 67! לא תגידו 80, לא תגידו 70, 67! ולא, 67 זה לא 70 ונכון שזה עובר אבל איך זה הגיוני? באיזה עולם זה הגיוני?!

זה מתסכל וזה מעצבן וזה נמאס כבר.

זה מוציא את כל הרוח מהמפרשים, זה מוריד את המוטיבציה, זה מערער את הביטחון, זה גורם לי להרגיש כ"כ לא חכמה, כ"כ פחות מכולם, כ"כ לא מוצלחת.

זה לא היום שלי. זה פשוט לא היום שלי.

אתמול בערב הייתי בבוביזמר והיה נחמד כזה, הפלאפון שלי החליט להידפק ממש והוא הפסיק את ההקלטה באמצע, עד שיצא לי ביצוע טוב, עד שפעם ראשונה לא טעיתי בשיר שאני כל כך אוהבת, עד שסוף סוף יצא ממש יפה - הפלאפון התחרפן.

חזרתי הביתה בסביבות 1 וחצי, עד שהתארגנתי ועד שהלכתי לישון והכל היה כבר 2+ אז ישנתי משהו כמו 6 וחצי שעות...

בבוקר בקושי התעוררתי, הייתי ממש עייפה ואיכשהו הצלחתי לסחוב את עצמי להתארגן ולסוע לבסיס, נכנסתי לאוטו שהיה חם כמו גיהנום אז כהרגלי אתם יודעים, הדלקתי מזגן אבל כמובן שהמזגן החליט לא לעבוד פתאום!

הגעתי לבסיס הכל התחיל כרגיל, עבודה וזה, כל מיני עדכונים והכל שמח ואז משהו החליט לא לעבוד. משהו קריטי ממש!שתוקע את כל המשימה הכי חשובה שהייתה היום. זה הסתדר רק בסביבות 3 אחה"צ. 3!!!

הרמד שלי לא היה היום אז לפחות היה לי קצת שקט נפשי, אני והשרצ השני ארגנו כל מיני דברים זה היה דיי פרקטי ואז הודיעו שיש ציונים, כמובן שכולם יש 90 יש 100 יש 80 איזה כיף ורק אני כמו איזה לא יודעת מה שמחה שעברתי לפחות אבל בתוך תוכי צורחת שזה לא פייר ואיך זה יכול להיות שכולם הרגישו שהלך להם חרא ואני זאת שנדפקתי עם הציון הזה.

לא מספיק זה יש לי גם ללמוד למבחן ביום שלישי שאין לי מושג משמץ מהחומר שיש ללמוד אליו, מחר חבר שלי משתחרר ואין לי מושג עדיין מה לקנות לו וזה כל כך מתסכל וזה כל כך מעצבן כי הוא חבר שלי ואני אמורה לדעת מה לקנות לו אבל יש לו כבר הכל אז מה אני אמורה לעשות עם זה?!

נמאס לי כבר מהכל, אין לי כח לכלום, אין לי מצב רוח לכלום, לא אכפת לי כבר מכלום.

אז הייתי היום בבסיס.

סך הכל היה יום דיי בסדר, בלי יותר מידי בלגאן, בלי יותר מידי בעיות, בסדר כזה...

בשעה 2 וחצי היה לי פ.ע עם הרמ"ד. עכשיו לא היה יותר מידי על מה לדבר אז ציפיתי שזה יהיה דיי קצר אבל במקום זה הוא הכניס לפגישה מעבר על יעדים אישיים.

לכל מי שלא מכיר או לא יצא לו לעשות איי פעם משהו כזה, יעדים אישיים הוא מסמך שבו אתה כותב לפני כניסתך לתפקיד מה אתה מצפה מעצמך, לאן אתה שואף להגיע ואיך אתה מודד את ההתקדמות שלך.

אז עברנו סעיף סעיף וחפרנו עליו ברמות מעצבנות! שעתיים וחצי. שעתיים וחצי! אתם יודעים כמה דברים אפשר להספיק בשעתיים וחצי?!

סיימנו את הפגישה בערך בסביבות 5 ומשהו, חזרתי למשרד לסיים כמה דברים, עזרתי לחיילת במשרד השני ואז ישר יצאתי כי רציתי להספיק להגיע למיוזיק סנטר לפני שיסגר.

למה?

כי חבר שלי משתחר, ממש עוד כמה ימים! והוא פשוט...יש לו הכל, באמת.

חשבתי לקנות לו אורגן או משהו כזה כי הוא תמיד רצה לנגן על פסנטר והוא רוצה פסנטר חשמלי שזה סופר יקר אז אמרתי נבדוק, נראה, מוכנה להשקיע...אבל המחירים של העניין מגיעים למעל 1000 שקל שזה קצת יקר לי...

ניסיתי לחשוב על כל מיני דברים, על שעון ועל בגדים, על ארנק, על נעליים, על טאבלט ומקרן, על גאדג'ט נחמד או כל דבר אחר אבל יש לו הכל, באמת שיש לו הכל. וזה מסתכל, זה מתסכל כל כך שאני פשוט לא מוצאת מה.

עכשיו כן אני אכתוב לו ברכה יפה ואני יכולה לקנות לו איזו שטות לא מועילה אבל זה לא מה שאני מחפשת, הוא משתחרר אחרי בערך 6 שנים בצה"ל. אתם יודעים מה זה 6 שנים?! זה קצת פחות מרבע מהחיים שלו. זה מעבר למציאות אחרת, זה מעבר לעולם חדש, זה חיים שמתחילים. כן, אומנם קצת מאוחר אבל זה חיים שמתחילים. אז אני רוצה להביא לו משהו משמעותי, שיסמל התחלה חדשה, שייתן לו פתח לעשות דברים שהוא רוצה אבל הדבר היחיד שאני רוצה או יותר נכון שהוא רוצה יקר מידי....בדקתי גם בחנויות אחרות והמחירים מתחילים מ-1700 ומעלה לדברים הכי פשוטים, באמת, כי אורגן זה קצת צעצוע למי שרוצה ללמוד פסנתר ו...אוף. אני פשוט מיואשת.

בין כל זה הגעתי הביתה בסביבות 8, אכלתי ארוחת ערב וכמובן התיישבתי מול הטלויזיה ככה שללמוד לא התחלתי היום - למרות שהיום תכננתי ללמוד הכי הרבה, גם מזה אני קצת מתוסכלת.

יש לי מבחן בשלישי שאין לי מושג איך לעזאזל ללמוד אליו והמרצה הבן זונה אמר שהוא יהיה סופר קשה! אז אני לא יודעת איך ללמוד. ואני מחכה כבר לציונים של המבחן הקודם שעם המזל שלי יגיעו שניה לפני המבחן בשלישי ופשוט אוף!

מתוסכלת.