My (Un)simple Life

היום ישבתי עם ידיד שלי לדבר.

הוא יוצא עם מישהי (חיילת שלי במקרה) וסתם אנחנו מדברים, מתעדכנים והכל.

היום הוא אמר לי שיש משהו שמפריע לו, היא מדברת עם מישהו קצת יותר מידי, זה נראה קצת מוגזרם וקצת חורג מגבולות הטעם הטוב,

המישהו הזה, המישהו הזה זה אותו ההוא שהיה שלי פעם אבל בעצם אף פעם לא באמת שלי...

זה ההוא שעשה לי צרות בראש בזמן שהייתי עם מישהו אחר,

הסיפור הזה נשמע לי כל כך מוכר כשהוא תיאר מה קורה ומה נראה ואיך הוא מרגיש שזה פשוט צבט לי בלב כי אני יודעת שאם זה ימשיך ככה, גם אם אין שום כוונה כזאת, זה פשוט ילך למקום לא טוב.

לא יכולתי להגיד לו את זה, שאני מבינה לחלוטין למה הוא מתכוון ושהוא צודק בכל חשש שיש לו בנושא, לא יכולתי להגיד לו שזה מאותו בנאדם (שעדיין ידיד טוב שלי) ושימשיך לפכוח עין.

אמרתי לו שגם לי זה נראה מוזר כי זה באמת ככה, אני רואה אותם מדברים לא מעט ועושים שטויות כאלה, טיזינג אינפנטילי כזה,

יש לה איזה שתי בובות במשרד על השולחן אז הוא לוקח לה אותן ולא מחזיר ואז היא רודפת אחריו בכל הבסיס והיא מציקה לו והוא מציק לה וכל היום הם מדברים בצ'ט הפנימי וכאילו....פחות...הם יוצאים לאכול צהוריים ביחד (לבד) והוא שולח לה הודעות בלילה, הם מדברים המון, הרבה יותר מידי.

אין לי בעיה עם זה, אבל זה לא נראה טוב.

זה לא נראה טוב ואני יודעת לאן זה הולך. 

הלהישאר לדבר כשהיא שומרת, השיחות האלה ביומיום, הלשבת סתם ככה לקחת הפסקה ביחד, זה קרה לי, מילה במילה קרה לי, יש לי עדיין כל מיני קטעים שמתארים את זה בדיוק ופשוט....זה לא טוב.

דיברתי איתו, אמרתי לו שזה נראה רע ושיתפוס מרחק, גם הידיד שדיברתי איתו בבוקר אר שהוא דיבר עם זאת שהוא יוצא איתה פעמיים על הנושא והיא קצת התעצבנה אבל אמרה שהיא גם תתרחק קצת...

אני מקווה בשבילם שהסיפור שלי לא יחזור.

זה קשה.

זה כואב ליותר מידי אנשים.

זה לא טוב לשום דבר מעבר לתקופה הרגעית הזאת שהכל כיף מסביב ושנותנים לך יחס.

זה פשוט לא.

"אתמול בצהרים בנסיעה בגשם

חלפתי על פניך ברחוב

עלה בי איזה צורך פתאום

להסתובב לומר לך שלום

אך את עצמי עצרתי ולעצמי אמרתי

בנינו בינתיים, חיים

אבל אי-שם בתוך הנפש טמונה

ההפסקה של עשר נה נה

נופים חלפו

דרכינו התפצלו

ואת פשוט

זיכרון."

אני שונאת ללכת לבסיס הזה.

היום עבר בשלום, ראיתי רק מישהי אחת שלא רציתי לראות ואותך...אותך לא ראיתי.

אם באמת לא רציתי לראות אותך? אני לא יודעת.

בסביבות 8:20 נסעתי ברחוב שלך ועברתי ממש ליד הדירה (שאין לי מושג אם אתה עדיין גר שם בכלל) וידעתי שזה בערך הזמן שאתה יוצא לבסיס, לא שעשיתי את זה בכוונה, זה פשוט הרחוב של הש"ג.

נכנסתי לבסיס והלב שלי התחיל לדפוק בצורה מפגרת, כל הזמן הסתכלתי מסביב לראות אם אני צריכה להסתובב ולהתחיל ללכת לכיוון אחר או שהכל בסדר ואני יכולה להמשיך ללכת.

לא ראיתי אותך היום.

זה לא קרה, זה כנראה גם לא יקרה, 

אולי אלוהים אוהב אותי יותר מידי ושומר עליי, או עליך?

אני לא באמת יודעת. 

בכל מקרה זה עבר בשלום, אני לא יודעת אם אני שמחה או לא, יכול להיות שבאמת כל מה שאני צריכה זה לעשות איזו סגירת מעגל (ממש לא פיזית, אל דאגה) ופשוט...להשאיר אותך זיכרון.

זה קורה לי כל פעם מחדש.

כל פעם שאני יודעת שאני אמורה להגיע לבסיס שלך איכשהו התת מודע שלי מתעורר.

כל פעם מחדש אתה מצליח איכשהו להיכנס לי לחלומות בימים שלפני,

כל פעם מחדש אתה גורם לי לתהות אם אני אראה אותך או לא,

לחשוב על לאן אני לא מתקרבת ומאיזה איזורים אני מתחמקת ואיך לעזאזל אני מגיבה אם אני בכל זאת רואה אותך.

זה מעבר לרגש, אני לא חושבת שנשאר שם רגש בנינו אבל איכשהו זה שלא היה לנו 'קלואז'ר' כנראה מפריע לי.

לא ידענו שהפעם האחרונה שהייתה לנו תהיה הפעם האחרונה, זה נפסק בבום אחד.

נפגשנו, שכבנו, אחרי כמה ימים שלחת הודעה של 'בא לך?' ושלחתי לך שכבר לא מתאים אז איחלת בהצלחה ושלום על ישראל. נגמר.

מאז ראיתי אותך בערך פעמיים, פעם אחת שהתחמקתי בנחרצות ואני לא בטוחה אם ראית אותי או לא ופעם אחת שהייתי עם חבר שלי ביריד חבר וראיתי אותך ואתה אותי וזה עשה לי הרגשה כזאת....של הלב נופל לתחתונים.

עברו בערך 9 חודשים מאז שזה נגמר, אולי אפילו 10 וכל אחד במקום אחר בחיים בכלל (לא יודעת איפה אתה אבל כמו שאני מכירה אותך עברת הלאה כבר מזמן). 

אז למה? למה זה נמשך? למה זה מציק? למה זה מעיק?

אני לא זוכרת בדיוק מה חלמתי אבל חלמתי שישבנו ביחד עם עוד אנשים קרוב קרוב כזה כמו שהיינו פעם, אחר כך יש לי חור שחור של המשך החלום ואני זוכרת רק שלפני שהתעוררתי היה קטע שחברה שלי אמרה לי 'אלמוג תראי אותו, הוא שבור!' וכל מה שאמרתי זה 'מה את רוצה שאני אעשה עם זה?' אני זוכרת שרציתי לנשק אותו אבל ידעתי שזה לא טוב ולא כדאי ושאסור לי ושאני לא רוצה להרוס את מה שיש לי עכשיו אז פשוט הלכתי משם והתרחקתי.

אני לא יודעת מה נסגר איתי.

אולי זה שראיתי לפני שבוע את הסרטון תמונות שהכנתי לך ליומולדת לפני שנה השפיע והציף אותך שוב למעלה,

אני באמת לא יודעת.

אני רק מקווה שיום שני יעבור בשלום.

אז.....

היה אמור להיות לי משהו השבוע שהיה אמור ממש להעביר לי את הזמן אבל הוא בוטל. 

אני חושבת שכל כך ציפיתי לזה וזה בא בטיימינג כל כך מושלם שעצם הביטול שלו השפיע עליי פיזית, מה זה אומר?

שהשבוע התחיל לי על רגל שמאל.

לא היה לי כח לכלום, לא היה לי חשק לצאת מהמיטה בבוקר, לא היה לי חשק לסוע לבסיס, לא היה לי חשק לעבוד, לא היה לי כח לשום דבר, פשוט כלום.

אז ראשון שני שלישי עברו ככה סתם בלי יותר מידי רצון לעשות משהו מועיל, שלישי הייתי בלימודים, סימסטר קיץ התחיל ואין מה לעשות צריך לחזור לשגרת לימודים, אזעקה פה ואזעקה שם סתם ככה בשביל הכיף ואז התחיל השבוע הנורמאלי שלי.

אחרי הלימודים נסעתי להחלקה על הקרח בחולון, היה לי שיעור מושלם, באמת!

משם חזרתי הביתה, ארגנתי את הדברים ונסעתי לחבר שלי, הכנו פיצה שיצאה פצצה והעברנו את הערב ביחד בפנאן, יום רביעי היה יום עמוס וגדוש בפגישות, בזמן שכל החיילים בעזה נלחמים להם הרע"ן שלנו החליט שצריך לעשות חצי יום של כל קציני הענף ולדבר על מלא דברים לא חשובים שלא מעניינים אף אחד, נכון שזה מרגיש כאילו אנחנו תורמים במשהו?? אז זהו, שפחות.

אחרי החצי יום הזה יצאנו משם גוועים ברעב, אכלנו צהוריים והיו לי עוד כמה פגנישות ככה עד סוף היום, ב5 וחצי בדיוק עפתי הביתה, התארגנתי ונסעתי עם נופ להופעה של דור דניאל שהייתה מעלפת!!! אכלנו את ההמבורגר הכי משביע בארץ! ואחר כך חזרנו הביתה לישון (בהתחלה עוד חשבתי שנלך למקס ברנר אחר כך אבל פשוט לא יכולנו לחשוב על אוכל!) יום חמישי היה יום יומי כזה,גם עם כל מיני פגישות ולא מעט דברים להספיק, לא היה לי יותר מידי כח אבל בסדר, פרשתי ב-4 וחצי לקחת הפניה לאיזו בדיקה שאני צריכה לעשות ומשם חתכתי הביתה, ראיתי פרק של סקנדל, הזמנתי כרטיסים לסרט וחיכיתי שחבר שלי יגיע, הוא בא, נסענו ליס פלאנט וראינו את הרקולס, סרט נחמד, קצת אלים אבל סך הכל נחמד, משם המשכנו לפאב ליומולדת של מישהו מהבסיס, הייתי בטוחה שלא יהיו הרבה אנשים וגם לא התחשק לי כ"כ לשתות אבל אז ראיתי שיש קסטיל מהחבית אז...חייב, חבר שלי הסכים לנהוג ובסוף גם היו מלא אנשים! היה לי כיף, פשוט כיף, ערב מושלם מתחילתו ועד סופו!

היינו בסרט בהצגה מוקדמת יצאנו באיזה 9 וחצי משם והיה לפנינו עוד את כל הערב, מהפאב גם לא חזרנו מאוחר מידי, בסביבות 12 וחצי כבר היינו בבית, שתיתי שני שליש קסטיל ועוד צ'ייסר וכמובן שהראש היה שמח והיה לי כיף, פשוט כיף.

היום התעוררנו בבוקר בפנאן, שתינו תה ואני הלכתי ללימודים, היה שיעור דיי מעניין לשם שינוי! חזרתי הביתה, ראיתי סקנדל, עזרתי קצת לאמא, נרדמתי בסלון, נסעתי להביא את אחי, ארוחת ערב עם המשפחה, פאב עם חברים ועכשיו אני בבית, הולכת להתקלח ולישון.

אני אוהבת שכיף לי ויום חמישי היה לי מושלם.