My (Un)simple Life

אז התכתבנו עד 4 וחצי אחה"צ על שטויות.

באמת ששטויות.

בהתחלה זה היה מה קורה ואיך בתפקיד ואז זה המשיך לסתם משפטים רנדומליים בלי יותר מידי הקשר.

נרדמתי לי בסלון וכשהתעוררתי לא היו כבר הודעות וגם עד עכשיו לא, לא ממך.

אני לא מבינה מה הייתה מהות השיחה, אני לא מצליחה לשים את הנקודה של מה הייתה המטרה שלך, מה ניסית להשיג בזה?

קצת מוזר לי שסתם רצית להתעדכן, שסתם רצית לשמוע מה נשמע, שסתם פתאום נזכרת בי אתמול ב-1 וחצי בלילה.

אני לא מצפה שתרצה משהו ואני גם ממש לא רוצה שתרצה משהו.

סיפרתי לחבר שלי על ההודעה ששלחת ושהתכתבנו היום והכל ושאלתי אם זה מפריע לו ושאם כן אני אפסיק.

הוא אמר שלא ושהוא יודע שאני אוהבת רק אותו ואני לא מחפשת שום דבר אחר אבל שאם זה יעבור את רמת הוואטסאפ ואני אפגש איתו או משהו כזה אז כן, זה יפריע.

אמרתי לו שממש אין לי שום כוונות ושאני גם לא הולכת ליזום שיחה או משהו כזה, נטו עניתי לו.

ובכל זאת. אחרי שהשיחה הזאת בוואטסאפ נגמרה, לא הצלחתי להבין.

תמיד איכשהו הצלחת להוציא ממני את הזוג מילים האלה. "לא הבנתי". 

כשהחלטת פתאום שכן למרות שאמרת לי שוודאות לא ואין כיוון ולא יקרה ושאין לי ממה לפחד, שבאת אליי ב-2 וחצי לפנות בוקר והתנשקנו פעם ראשונה, כשסיפרת לי שכל המשפחה שלך מדברת עליי אז באותה תקופה, כשאמרת לי שאני יותר מידי 'פאבליקית', כשכעסת יותר מידי בלי סיבה אמיתית, כשאמרת שאתה אוהב אותי ועוד ועוד ועוד, רשימה ארוכה של דברים שהתגובה שלי אליהם הפכה להיות משפט בסיסי בלקסיקון שלי, עם קול כזה חמוד ותמיד שפשוט אומר 'לא הבנתי'.

אז בפעם המליון שאתה גורם לי להגיד את זה או במקרה הזה לכתוב, לא הבנתי.

לא הבנתי מה רצית.

לא הבנתי מה ציפית.

לא הבנתי, פשוט לא הבנתי.

קמתי בבוקר מוקדם היום כי הייתי צריכה להגיע לבסיס להספיק כמה דברים עם הרש"צ המקביל.

כמו בכל בוקר עשיתי סנוז לשעון המעורר והסתכלתי על ההודעת וואטסאפ שקפצה לי על המסך, וראיתי שיש 4 הודעות.

זאת שהוצגה הייתה מחבר שלי ונכנסתי להסתכל מה שאר ההודעות שהנחתי שהוא כתב.

נכנסתי וראיתי אותו בראש הרשימה ושוב, חלק מההודעה שראיתי על המסך מתחת לשורת השם אבל שורה אחת מתחת ראיתי את התמונה של האקס. 

"מה קורה?" התנוסס לו מתחת לשורת השם שלא השתנה עוד מהתקופה ההיא והשעה הייתה 1:30 בלילה בערך ליד ההודעה.

נכנסתי כדי לראות שאני לא חולמת או משהו כזה ואכן ראיתי את התאריך של היום.

וניסיתי להמשיך לישון עד הסנוז ופשוט הסתכלתי שוב ושוב על הפלאפון בלי להבין כל כך מה קורה פה.

קמתי מהמיטה, הסתכלתי לכיוון לא ברור ושפוט התחלתי למלמל לעצמי 'מה?' מה מה מה מה מה מה מה מה מה?' 'כאילו מה? באמת מה?' 

בהמשך לשני הפוסטים הקודמים על המחשבות וההיסטוריה אז הוא בדיוק היה זה שחזר לי לראש, הוא היה בידיוק זה שנכנס לי לאיזה חלום לא קשור ליקום פתאום ונכנס לי למחשבות פתאום ועכשיו גם שלח הודעות פתאום?! לא יכולת למצוא שבוע שזה יהיה פחות הזוי בו?

עד הרגע שהגעתי לבסיס לא כל כך ידעתי מה להגיב, איך להגיב ואם בכלל להגיב. רק אכלתי סרטים על הצירוף מקרים ההזוי הזה.

אז אחרי התייעצות קלה עניתי. 

כתבתי שהכל טוב ומה איתך?

אחרי שהיית מחובר כמה פעמים ולא טרחת לענות בסוף ענית שעלית על באמפר ופתאום נזכרת בי (קטע כזה שלנו על זה שיש מלא באמפרים בשכונה שלי וזה)

עכשיו איך פתאום הבאמפר הספציפי עליו עלית הזכיר לך אותי אלוהים יודע. כאילו מה עד עכשיו לא נסעת בשכונות עם באמפרים?

לא ברור העניין.

ומאז הבוקר אנחנו מתכתבים, מתעדכנים סתם על מה נשמע ומה קורה ואיך בתפקיד והכל ובעיקר בעיקר מדברים שטויות.

לא ברור מה הולך כאן.

לא ברור מה המטרה או מה הכוונה.

לא ברור אם אתה יודע על חבר שלי - לא שאני מסתירה, זה אמור להיות דיי ברור לפחות מהשיחה האחרונה שלנו ומהפייסבוק.

לא ברור איך דווקא השבוע ביחד עם כל המחשבות והתהיות והחלומות שלי החלטת להופיע חזרה פתאום.

לא ברור בכלל.

אז מחשבה יוצרת מציאות? קארמה? אלוהים? לא ברור בכלל.

הזוי.

פשוט הזוי.

במסגרת הצפת המחשבות הכל כך לא מתאימה שתקפה אותי החל מאתמול פתאום התחלתי להיזכר בכל האקסים שלי וזה והגעתי למסקנה שהראשון היה כבר לפני יותר מ-4 שנים ושעבר כל כך הרבה זמן מאז ווואו אני לא זוכרת את ההתחלה של זה.

כאילו אני כן זוכרת איך זה התחיל והכל אבל ניסיתי להיזכר בנשיקה הראשונה שלנו סתם ככה כי את כל השאר אני זוכרת ופשוט לא הצלחתי.

אז אמרתי לעצמי שמזל שאני מתעדת בערך כל דבר פה, באמת, מי שקורה את זה יכול בגדול להבין את החיים שלי או לפחות לנסות.

זכרתי שזה היה בסביבות מאי, היומולדת שלי, אמצע קורס תכנות אז דפדפתי לי פה בדפי ההיסטוריה של הבלוג ופשוט לא הצלחתי למצוא את זה.

מאפריל 10 עד יולי 10 בערך הייתה פשוט הפסקה וזאת בדיוק התקופה הרלוונטית!

מוזר שחסרים לי דפים בהיסטוריה.

הייתי מצפה מעצמי לזכור את זה אבל עוד יותר מצפה מעצמי לכתוב על זה כי זה כזה אני פשוט.

אז זה לא באמת קריטי אבל סתם מוזר לי וחבל לי שאני לא זוכרת

*פאוזה בכתיבה*

*הבזק של זיכרון*

אני לא מאמינה שנזכרתי.

זה היה בחמשוש היחיד בערך שהיה בקורס, אחרי מדרגה 3 (מבחן גדול כזה שיש בקורס) ויצאנו כולם או משהו כזה במרכז ומסכנון קטן לא היה לו איפה לישון כי הוא גר ליד ירושלים אז הצעתי לו בנחמדות ותמימות(?) לישון אצלי.

לא קרה שום דבר מעבר לזה! רק נשיקה וזהו! אבל מצחיק פתאום להיזכר בזה, בכלל שכחתי מקיום הערב ההוא!

אתם מבינים?

אתם מבינים למה אני שומרת כל כך הרבה דברים, למה אני כותבת כל דבר, למה אני לא זורקת אף מכתב או פתקון שכתבתי או כתבו לי?

בדיוק בשביל הרגעים האלה, הרגעים הקטנים האלה שאני מחליטה להתרפק על העבר הקסום שלי.

שמתי לב להרבה דברים ביום מחשבות הזה...

היום אני וחבר שלי יצאנו אחרי שלא ראיתי אותו מחמישי בבוקר. כן כן זה נשמע שטותי כולו סופ"ש וזה אבל באמת שזה קשה!

אז הלכנו לסרט ונפגשנו כבר ביס פלאנט כי הוא בא מהדירה והיה פקקים וכזה וראיתי אותו ופשוט דפקתי לו חיבוק מוחץ כזה כי פשוט כל כך התגעגעתי אליו והוא היה כל כך חסר לי בימים האלה ולא, זה לא שישבתי בבית ובכיתי שהוא רחוק אבל פתאום לראות אותו הציף אותי באושר שכזה.

בקיצור, מחר יש לנו טיול לירושלים, חילקו אותנו לקבוצות לחצי יום הראשון ואני ממש לא אהבתי את הסידור הזה.......

בכל מקרה מקווה שיהיה כיף איכשהו,

אז יאללה עוד פחות מ-6 שעות קמים אז כדאי כבר ללכת לישון...

לילה טוב לכם ותזכרו, תמיד נחמד לדפדף בפוסטי ההיסטוריה שלכם ;)

בדיוק סיימתי לראות את הפרק האחרון של העונה השניה של בנות גילמור (כן כן, חזרתי ממש ממש אחורה לעבר אבל תקשיבו, זאת פשוט סידרה מושלמת.)

אני קצת אהרוס למי שמתכנן לראות (למרות שאני בספק) ואגלה שבמהלך הפרק לורלי (אחת הדמויות הראשיות) 'מתאחדת' עם אהבת נעוריה שבמקרה יש להם ילדה (ילדה...בת 16) ביחד והם שוכבים והכל קסום ומושלם והם שוב ביחד והוא וחברה שלו ממש על סף פרידה ואז הוא ולורלי אומרים שהם ינסו להיות ביחד ולהיות משפחה והכל ואז ממש בסוף הפרק, שניה לפני שנגמר, הוא מקבל טלפון והחברה שהוא ממש עמד להיפרד ממנה אומרת לו שהיא בהריון.

במקביל(!) הבת שלהם שיש לה חבר והיא אוהבת אותו והכל פתאום ראתה שחזר ה'ילד הרע' שנעלם בפתאומיות כי הוא עשה צרות והיא נסעה לבקר אותו בעיר אחרת כזה ממש רחוק והבריזה בשביל זה מהבצפר והכל והוא חזר פתאום ואז היא פשוט דפקה לו נשיקה כזאת בלי שהוא יהיה מוכן ופשוט...אומייגאד!

היא כולה הייתה מבולבלת ואמא שלה הייתה מבולבלת והכל פשוט בלבוליידה אחת גדולה וזה היה סוף ממש עצוב ומי מסיים עונה ככה?!

עכשיו כן, יש עוד איזה 5 עונות ואני גם יודעת על דברים שקורים בהמשך אבל זה לא משנה!

איכשהו כל הסיפורים האלו הצליחו להחזיר אותי אחורה לכל הבלאגנים שהצלחתי להיכנס אליהם בשנים האחרונות ופשוט...פשוט...לא יודעת.

הזוי לי שאני וחבר שלי עוד שניה שנה ביחד והזוי לי שאנחנו אשכרה מתכננים את הטיול שלנו לגרמניה והזוי לי שישנו השבוע 5 לילות ברצף ביחד והזוי לי ש...הכל פשוט לשם שינוי. (לא מושלם - פשוט, יש הבדל).

זה לא שאני מחפשת את הבלאגן, להפך, אני שומרת ממנו כמה שיותר מרחק ונמנעת מכל מה שיכול להכניס אותי לאיזשהו סיבוך, אני גם לא מרישה צורך בזה אבל פשוט לחשוב אחורה על כמה שפשוט נמשכתי לזה, לבלאגנים, לרעש, למסתורין, לסודיות, לבעיות, לבלאגנים, לילדים הרעים, לכל השטויות האלה שפתאום פשוט...לא מקבלות שום חשיבות.

סתם מחשבות וזיכרונות ונוסטלגיה שכזאת על מה שהיה וכבר נגמר וכמה טוב היה וכמה עוד יותר טוב ורגוע עכשיו