סיפור אהבה

אני יודעת שזה לא שינוי מיוחד,

אבל החלטתי לשים לכן פרק יום לפני > <

הפעם.

-"נכון שזה מגניב שרק שירותים ומקלחת מפרידים בין החדרים שלנו? ולשתינו יש דלת אחרת לאותה מקלחת, זה כ"כ מגניב..." אמרה טוהר בלי קשר, היא עדיין לא עיקלה שהן הולכות לגור בבית כ"כ גדול!, היא לא הייתה רגילה לזה, רק אופל, אמא והיא.

-"כן-מגניב" אמרה אופל באדישות וכיסתה את עצמה, עוצמת עיניים, "לילה טוב טוהר" היא אמרה בניסיון לרמוז לה לשתוק.

השעון המעורר צילצל, אופל שלחה את ידה לעברו וכיבתה אותו.

-"ממ.. מה השעה?" שאלה טוהר בנימנום.

-"השעה שתקומי" אמרה אופל לטוהר.

-"מה? לקום?" שאה טוהר וקפצה מהמיטה, "נכון!, היום מתחילים את הבצפר!" היא אמרה בהתרגשות.

-"כן... אם את אומרת..." אמרה אופל באדישות האופיינית לה.

אופל כמה מהמיטה בעצבנות בזמן של טוהר מקפצת מול עיניה משמחה.

'כמה אנרגטית הילדה הזאת יכולה להיות?' אופל שאלה את עצמה בגיחוך, אבל היא ידעה את התשובה, זה לא יכול להיפסק לעולם, טוהר בניגוד לאופל הייתה קפצנית שמחה תמיד, היא תמיד מצאה את הדברים הטובים בכל דבר, היא הייתה עדינה, נחמדה ודואגת, לעומת זאת אופל הייתה נחמדה אך ידעה מתי להיות קשוחה.

אופל וטוהר התארגנו יחד וירדו לאכול ארוחת בוקר.

-"בוקר טוב ילדות יפות שלי" אמרה אימם בשמחה שלא אופיינית לה כ"כ.

-"בוקר טוב אמא!" אמרה טוהר בהתרגשות, שלא רגילה למצב רוח טוב כ"כ אצל אמה.

-"בוקר טוב" אמרה אופל באדישות.

הן אכלו את ארוחת הבוקר והתקדמו לכיוון הדלת בחשש, שתיהן היו שמחות שעברו, אבל יותר מכל, פחדו שגם פה, לא יקבלו אותן.

=-=-=-=-=-=-=

קמתי בבוקר, הפעם בלי חיוך.

לא יכולתי לחייך כשנזכרתי מה מצבה של מאי, היא מעולם לא הייתה ככה, וזה מפחיד.

התלבשתי טיק-טאק וארגנתי תיק לבית-הספר, הפעם היה בכוונתי ללמוד, אני צריכה להשקיע קצת יותר בלימודים.

אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי החוצה, שוב רואה שדור לא מחכה לי וכנראה שגם אצטרך להעיר אותו.

התקדמתי בצעדים קטנים לביתו, דופקת בדלת.

-"רגעע" צעק קול מהצד השני.

הדלת נפתחה וצליל עמדה שם, אחות של דור.

-"מישומה יש לי דה-שה-וו "אמרתי.

-"כן" היא גיחכה.

-"הוא עדיין ישן?" שאלתי בסקרנות.

-"מצטערת, הפעם הקדמתי אותך" היא אמרה לי בחיוך והכניסה אותי פנימה.

-"זה בסדר, אפשר לעלות?" שאלתי.

היא סימנה לי עם היד לעלות והלכה למטבח כנראה לאכול.

נכנסתי לחדר של דור והוא לא היה שם, 'כנראה בשירותים' חשבתי, התחבאתי מאחורי דלת השירותים, לפתע שמעתי את המים יורדים והדלת נפתחת.

-"בוווו!!!" צעקתי וראיתי את דור נופל אחורה.

-"ים, אני הורג אותך!" הוא אמר וקם אליי, זורק אותי על המיטה ומתחיל לדגדג.

-"ל..לאא – דיי..- ב'..ק..שה!!" אמרתי כשאני צוחקת בלי שליטה, אני כזאת רגישה לדגדוגים, והוא פשוט יודע את זה, כל נגיעה קטנה במקום רגיש ואני קופצת.

-"את נכנעת?"

-"כ..כןן!!" אמרתי מיואשת.

הוא הפסיק ונתן לי נשיקה, "הבטן כואבת..." אמרתי בהתפנקות.

-"נשיקה ויעבור" הוא אמר תוך שהוא מנשק לי את הבטן, נשיקות קטנות וחמימות.

-"ממ..עבר" אמרתי בחיוך, מה לעשות, הוא צדק, כל נשיקה ממנו תעביר לי את הכאב, "יאללה, אנחנו נאחר לבי"ס" אמרתי.

-"ממתי זה כ"כ איכפת לך?" הוא שאל בהתגרות.

-"אני צריכה להתחיל ללמוד" הודעתי לו.

-"את צודקת" הוא אמר תוך שהוא מושך אותי אליו מהמותניים לעוד נשיקה מתוקה.

אחרי 10 דק' הוא היה מוכן,  יצאנו ממהרים לבי"ס ולא החלפנו מילה.

-"תלמידים?" צעקה חגית, מנסה להשתיק את הכיתה, "שקטטט!!!!" היא צעקה וכולם השתתקו, "אני רוצה להציג בפניכם שתי תלמידות חדשות" היא אמרה והדלת נפתחה.

שתי בנות זהות לגמרי נעמדו ליד המורה.

-"וואו" לחשתי לדור.

-"וואו וואו" הוא החזיר לי ונתתי לו מכה קטנה עם המרפק שלי כדי לאפס אותו, הוא הסמיק קצת.

-"תציגו את עצמכן?" חגית אמרה-שאלה.

-"שלום, אני טוהר" אמרה אחת מהן בהתרגשות.

-"רוצה לספר לנו על התחביבים שלך?" חגית התערבה שוב, טוהר שתקה.

-"קוראים לי אוֹפָּל" אמרה אופל באדישות, רק כדי להציל את המצב.

-"מה, אתן תאומות?" שאל ילד בשם רועי, מבולבל, "מזה אני כבר לא זוכר מי זו אופל ומי זו טוהר" רועי, הכי צבוע ומציקן בכיתה, הוא תמיד מחפש איך למשוך תשומת ליבם של כולם.

-"מה אתה אומר..." אופל חצי שאלה – חצי אמרה, "איזו תגלית, ראית טוהר? הוא חושב שאנחנו תאומות..." היא אמרה בגיחוך.

 האמת, שגם אני לא זכרתי, זה היה מבלבל מאוד, הן היו דומות שתי טיפות מים, רק שאחת מהן נראתה אדישה כזאת, קשוחה, מזכירה קצת פריקית. השנייה נראתה מאושרת כזאת, נרגשת.

הייתה לי הרגשה שאנחנו הולכות להיות חברות מאוד טובות.

מאוד מקווה שאהבתן ;]