סיפור אהבה

היי, נכון שזה היה באיחור ענקי,

ואני נורא מצטערת על זה.

אבל זה גם לא היה בשליטה שלי,

גמרתי היום את הפרק, באמת שלא היה לי זמן.

עשיתי את הכול בצפיפות עצומה.

בכל אופן, תקראו, מקווה שיצא טוב ^-^

התיישבנו על הדשא ושתקנו. "אז, תגידו, מאיפה אתן במקור?" שאלתי אותן כדי לשבור את השתיקה.

-"סתם איזה חור, אני מניחה שאת לא מכירה" אמרה אופל.

-"בואי נבדוק את זה..." אמרתי בחיוך.

-"קריית מלאכי?" היא חצי-שאלה.

-"אה כן, זה דרומה מכאן נכון?" שאלתי.

-"כן, סתם איזה חור מסריח, כולם שם מגעילים" היא אמרה בלחש.

-"מזתומרת מגעילים?" שאל דור פתאום.

-"זה... זה קשה להסביר צריך להיות שם, ילדים ברברים, משפילים, מעליבים ומרביצים. כמעט הכל שם מזוהם הכל זורקים על הרצפה, שורפים שם" היא הסבירה.

-"שורפים?" דור שאל, עדיין לא מבין.

-"כן, שורפים, פחים, ספסלים..."

-"וואו" לחשתי, "פה לא תראו דבר כזה, לפחות מרוב הילדים" אמרתי בחיוך, קצת בקול רם יותר.

לא ידעתי בדיוק למה הם עברו או אם היה להן שם טוב או רע, אבל לפי הבעות הפנים שלהן בזמן השיחה הבנתי שהן סבלו שם. סבל, משהו שלא הכרתי, לא הכרתי באמת.

רציתי לעזור, אבל לא ידעתי איך, קיוויתי שעצם החברה שאני נותת להן עוזרת.

לפחות בנתיים.

"אז מה אתה רוצה לעשות איתי ביומולדת שלי?" שאלתי את דור בחיוך בדרך הביתה.

-"לא יודע", הוא ענה במשיכת כתף, "מה את רוצה לעשות ביומולדת שלך?" הוא שאל לאחר מספר שניות.

-"אני רוצה להיות איתך" עניתי בחיוך.

-"איתי את בטוח תהיה, אני לא אתן לך להתחמק" הוא ענה ותפס אותי מהגב התחתון לנשיקה מתוקה וקצרה.

-"אז מה נעשה ביומולדת?" שאלתי אותו שוב.

"הפתעה" הוא חייך.

-"אוף.." עניתי בביאוס.

הגענו לבית שלי ועצרנו, הבטנו זה בזה, בעיניים.

-"אני אוהבת אותך" אמרתי בפינוק, ונכנסתי לחיבוק מבין זרועותיו. כמה שאהבתי אותו.

-"אני אוהב אותך יותר" הוא אמר בחיוך ענקי. אין ספק שהוא עשה לי את היום, חיוך התפשט לי בפנים ולא עזב.

-"אני לא אמשוך את זה" אמרתי והתקדמתי לעבר שער ביתי, צעדתי לעבר הדלת. בדיוק התכוונתי להיכנס, "אני אוהבת אותך יותר!" צעקתי לעברו ונכנסתי במהירות.

נכון שזה ילדותי, אבל אני אוהבת להיות אחרונה.

-"היי דניאל" אמרתי לו והתיישבתי על השרפרף במטבח, שמתי לב שהוא בדיוק סיים שיחה עם מישהו.

-"היי" הוא חייך אליי.

-"מי זה היה?" שאלתי.

-"אמ.. אה.. נו.." הוא גמגם.

-"חברה שלך?" שאלתי בחצי לגלוג.

-"את יודעת שאין לי חברה!" הוא אמר כמובן מאליו.

-"כן-כן" נכון, ידעתי שאין לו חברה, אבל אני אוהבת לעצבן אותו בקטע הזה.

-"זו הייתה ידידה שלי"

לא עניתי לו, העדפתי לעלות למעלה לחדר שלי. כשעליתי ראיתי את עדן ישנה לי במיטה, מתוקה.

לא רציתי להעיר את עדן ולא היה לי מה לעשות אז החלטתי להפתיע את מאי, וגם לראות מה שלומה.

בשקט הלכתי לארון והתארגנתי על גופיה חומה ומכנס ג'ינס עד הברך סידרתי קשת חומה ועבה על שיערי והוספתי עגילים צמודים בצבע תכלת שמדגישים את עיניי לקחתי לי פלאפון ואת מחזיק המפתחות שלי וירדתי למטה.

-"ביי דניאל, אני הולכת למאי" צעקתי לו כשאני מתקרבת לדלת.

יצאתי מהבית כשאני עדיין חושבת על דור, ממ... כמה הוא יפה, הרגשתי פרץ אהבה עצום, לא יודעת, זה גם היה לי מוזר. בחיים לא הרגשתי ככה לאף אחד ובטח לא בזמן כ"כ קצר.

לאחר הליכה של כ-5 דקות הגעתי לביתה של מאי, עליתי במדרגות החצר שלה ודפקתי בדלת.

חיכיתי כמה שניות וכשהבנתי שלא הולכים לפתוח לי ניסיתי לפתוח בעצמי, אבל היה נעול.

הוצאתי את מחזיק המפתחות שלי ומצאתי את מפתח ביתה של מאי, סובבתי את המפתח במנעול ונכנסתי לבית בשקט.

מסתבר שלא היה שם אף אחד. שקלתי לנסות לעלות לחדר של מאי ליתר ביטחון.

סגרתי אחריי את הדלת ועליתי למעלה. פתחתי את הדלת בשקט וראיתי את מאי ישנה. נכנסתי לחדר והדלקתי את המחשב.

מה קורה? כולם מחליטים לישון היום ולהשאיר אותי לבד?

-"ואאהה "שמעתי צעקה ומישהו נגע בכתפי, מתוך אינסטינג הסתובבתי תוך שהידיים שלי חבטו במשהו, כנראה במאי.

-"מטורפת!" צעקתי לה והיא רק התפקעה מצחוק על המיטה שלה, "מתי התעוררת?".

-"שמעתי את הרעש של המחשב אז פתחתי את העיניים וראיתי אותך".

-"איך את מרגישה?" שאלתי ופתאום היא השפילה את ראשה.

-"הרבה יותר טוב, חשבתי על זה" היא אמרה, "וזה גם היה בעיקר כדי להירגע" היא המשיכה.

-"את ועומרי לא נפרדים נכון?!" שאלתי וקיוויתי. מאי כ"כ אוהבת את עומרי שקשה לי להאמין  שהיא תיפרד ממנו, חוץ מזה עומרי אוהב אותה גם והסיבה שהם נפרדו הייתה רק בגלל שקד, שאני לא מבינה בכלל למה היא כ"כ נהנית לעשות רע לאנשים.

-"אני לא יודעת מה איתו, אבל אני סולחת" היא אמרה, "אני יודעת שזה לא אשמתו, זו פשוט הייתה ההיסטריה שלי, את יודעת, אני ממש נכנסתי ללחץ כשראיתי אותה מנשקת אותו ונמרחת עליו" המשיכה.

-"אני מבינה מאיו" אמרתי בחיוך.

-"חוץ מזה אני לא יכולה בלעדיו עוד" היא אמרה בחיוך עצוב, "אני צריכה אותו לידי".

-"אל תדאגי, אני אומרת לך, הוא חולה עלייך, אני ראיתי. את לא יודעת כמה הוא היה שבור" אמרתי לה והיא חייכה לי חיוך קטן.

ידעתי שהם יחזרו, וידעתי שבאמת הכול יסתדר.

אבל ידעתי שיש לי עסק לא סגור עם שקד, היא הולכת לשלם, אני לא יודעת מתי, אבל אני אגרום לה לשלם, מתישהו.

נכון שזה בטח נשמע לכם פתטי, אבל כבר נמאס מהדווקא שהיא חייבת לעשות לאחרים תמיד, היא פשוט אכזרית. ומה שהכי קשה לי להבין, למה?.

חוץ מזה, אני לא אתן לה לפגוע ככה באנשים. במיוחד לא במאי.

מה אתם אומרים?