עכשיו לבד, יותר מאי פעם.
מה שמחזיר אותי לחיבוק העדין של הבלוג שלי, הדף והעט הכחולה שאוהבת תמיד להגמר בדיוק לפני המשפט שמשחרר את הכל.
ממש עכשיו, כשאין כסף,וכמובן שמעולם לא טרחתי להוציא רשיון.
כשנגמר כל השיט בני נראה מותש, בירה או סיגריה לא נראים על הפרק, וכמובן שאני במחזר.
הכל מיצה את עצמו,הכל חוץ מהים כמובן.
שום דבר כבר לא מרגש, רק מעביר תזמן.
אני כבר בת 21 ראבק ומה עשיתי עם החיים שלי?!
הכל נע בסירקולציה ממוחזרת כבר מגיל 14.
סקס אלכוהול סמים...אבל מה הלאה? מה עוד יש בשבילי פה?
אחרי חצי שנה שאני חייה עם ההורים במטרה לחסוך כסף לטיסה אני מרגישה כאילו אני רואה את העולם דרך גרגר חול,
הכל צר וסוגר עלי.
הדבר היחיד שריגש אותי בתקופה האחרונה זה איזה סוחר סמים נרקסיסט וגם זה חלף כמו אבק ברוח.
חברים, מרוב שאני תמיד נמצאת סביב אנשים יש יותר מדי כאלו, קשה לשים לב מה אמיתי ומה פחות, ובכללי הבעיה אצלי היא שאני פשוט לא יודעת להתנהל. אף פעם לא ידעתי,אני פועלת באימפולסיביות מחרידה עם אומץ מעורר חלחלה ולא לומדת מטעויות אף פעם.
אבל מה שווה העולם הזה בעצם אם איאפשר לחיות לפי האינסטינקט הראשוני שלך?!
ומי אני בעצם אם אחשוב עשר פעמים לפני כל מעשה?
רק לטוס מפה כבר, לכמה שיותר זמן, לזרום בלי מחסומים. לנשום אוויר, אני לא נושמת, אני רוצה לנשום, אני רוצה לחייך בכל נשימה.
האושר שלי רחוק.
ואיפה הוא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
