"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אני אתחיל שוב ואגיד-תודה רבה לכל מי שהמליץ עלי בפוסט הקודם!

זה כיף שאחרי כל כך הרבה זמן שאני כותבת בבלוג הוא גם מקבל קצת פרסום ואהבה מהקוראים בישראבלוג..

מה שמוצא חן בעיניי ביותר זה שכל פעם למטה הבלוג נותן לי פוסטים ישנים יותר,מתקופות שונות ואני קולטת פתאום שכל החיים שלי כאן..

פתאום אני רואה שפעם הבלוג שלי היה הרבה יותר מפורסם בקרב חבריי הקרובים,

היום אני מעדיפה לשמור אותו לאנשים שלא מכירים אותי במציאות אולי כי אני משתפת כאן בהרבה דברים שקוראים לי בחיים ולכן אני לא רוצה שאנשים הקרובים אלי יקראו את זה..

חבר שלי יודע שיש לי בלוג אבל מצד שני אני לא מרשה לו להכנס ולקרוא כאן..כי את מה שיש לי להגיד לו או לכתוב לו אני עושה ואני לא צריכה שהוא יקבל מסרים דרך הבלוג.

ובכללי,לעבור כל פעם על הפוסטים הישנים יוצר אצלי תחושת נוסטלגיה ומראה לי כמה-התבגרתי ושיניתי את צורת הכתיבה והדיבור שלי.

רק בשביל הרגעים האלו שאני חוזרת אחורה בזמן שווה להמשיך לכתוב את הבלוג הזה ולשמר את כל הרגעים בחיים.

נעבור לסופ"ש..

בסופ"ש ביקרתי את חבר שלי בקומונה שלו שנמצאת בלוד.(הוא עושה שנת שירות)

המקום הוא עדיין בשיפוצים אבל החדר שבו הם מתגוררים מעוצב ונחמד מאוד,

אני חושבת וגם ממליצה לאנשים שרוצים ללכת לשנת שירות שקודם כל זה אחלה דבר-מתנדבים ועושים דברים כיפיים במשך שנה וחבר שלי מאוד נהנה שם.

אבל מבחינת האישיות-אני בן אדם שאוהב את הזמן הפרטי שלי,את המרחב האישי שלי וגם כן..אני קצת מפונקת.

ולכן בתור בן אדם זה מאוד קשה להמצא כל היום בין אנשים שפחות מכירים אותך מאשר בבית,

לחיות איתם,לבשל ביחד,להתחלק בהרבה דברים וכמובן-אין רגע של פרטיות.

זה קשה ולכן אם מישהו מעוניין-תחשבו טוב לפני!

ובהקשר לשם הפוסט-ירושלים.

אז אתמול טיילנו בירושלים אני והמשפחה.

היה מאוד נחמד,שמתי פתק בכותל-נבדוק אם יש אלוהים בשמיים.

ונעבור לתמונות-

אז שיהיה לכולנו המשך שבוע טוב.