"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

בישראל כמו בישראל כל חודש יש חג!

אבל החגים המשמעותיים האלה שכולם שולחים אחד לשני חג שמח  ושאין משפחה בישראל שלא מתאספת לציין אותם זה בעיקר ראש השנה ופסח.

וכרגיל, כבר מיותר לציין את זה הליל סדר שלנו כולל שישה אנשים וזה אף פעם לא יגדל (אולי..עד שיהיו לי בעל וילדים..)

האמת שהשנה ליל הסדר זה חג שקצת מעול בעצב בגלל סבא שלי מהצד של אמא..

שחולה כבר המון זמן במחלה הארורה מכל-סרטן.

זה תופס אותך פתאום בחיים ולא יוצא-לא משנה כמה טיפולים תעבור ולא משנה כמה רופאים הטובים בעולם יטפלו בך.

עד לפני חודש סבא שלי זיהה אותי,חיבק אותי,ראיתי אותו הולך,  שמעתי אותו אומר לי שאני יפה ועכשיו הוא פשוט שוכב,לא זז,לא מדבר,לא מזהה אף אחד רק שוכב שם והלב עוד דופק, ואנחנו יודעים שכל יום יכול להיות היום האחרון.

אז קצת קשה להנות שאני יודעת שבצד השני של המשפחה יש לי את סבא שלי שחולה.

ובכל זאת המחלות שתוקפות אנשים שקרובים אליך גורמות לי להכנס למין מעגל חיים שכזה ולהבין שצריך לנצל כל רגע וכל שנייה.

לעשות מה שבא לנו מבלי לחשוב-אבל מחר אולי... כי מחר אולי נגלה שאנחנו חולים,נגלה שמישהו קרוב אלינו חולה, נגלה שקרס עלינו העולם אז אל תדחו למחר את מה שאפשר לעשות היום! משפט כל כך נכון.

תהנו,תחייכו ותשמחו מכל רגע!

וגם אם לא הועלת בטובך לשלוח לי חג-שמח אז שהמצב ישאר ככה, שהאגו הולך לפנייך ולי כבר לא נותר מה להגיד.

ובכל זאת..שיהיה לכולנו חג שמח!!!!!

אוהבת את כולכם יקריי וקוראיי!