"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אמרתי לאמא שתעיר אותי מוקדם היום כדי שאני אוכל לחזור על כמה דברים בספרות כי בשעה אחת הבגרות..

אבל מצד שני אם כבר קמתי מוקדם..לא עדיף לכתוב פוסט?

אתמול הופעתי בפעם ה-15 בבלט!!

זאת הייתה הופעה קטנה במקום שבו אני רוקדת רצו לעשות מן סוף שנה של כל החוגים ביחד..

ואמרתי לעצמי בהתחלה שאין לי כוח ושאני מעדיפה להשתתף בהופעה הגדולה יותר ביולי שבה אני אפרד מכולם..כי זאת תהיה ההופעה האחרונה לכל החיים שלי וגם בואו נגיד שיום לפני בגרות ללכת להופעה זה לא חכם.
ובסוף,השתתפתי אתמול בהופעה והתרגשתי כמו תמיד.
זה לא משנה שאני בת 18 וזה לא משנה שזאת הייתה ההופעה מספר 15 שלי ואני יודעת את הריקודים כבר מתוך שינה זה תמיד מרגש מחדש..

אני יכולה להבין זמרים שעולים כבר מיליון פעם להופיע ועדיין אומרים שהם מתרגשים.

הבמה, האורות,הצחוקים,הפשלות,הדיבורים באמצע הריקוד...זהו, זה נגמר.

אני לאט לאט מתחילה לקלוט שבאמת כל השגרת חיים שלי לא תהיה יותר-הבית ספר מסתיים, ראשון ורביעי לא יהיה יותר בלט..הכל נגמר.

אני לא אוהבת להיות בשגרה ואני נהנת לקום מתי שבא לי ולעשות מה שטוב לי אבל אני אתגעגע לריקוד ולחברות שלי משם..

אני כל כך עומדת להתייפח עוד חודש על הבמה בהופעה האחרונה..

בינתיים..קצת תמונות מאתמול ויאלה ספרות.

ההשיג הגדול ביותר מכל ההופעה זה שהצלחתי לעשות קוקו עם השיער הקצר שלי!!!

שיהיה לי בהצלחה בספרות וסופ"ש נעים!!