"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

יש לי כאן בישראל משפחה מהצד של אבא בעיקר..
מהצד של אמא זה רק סבא וסבתא, ועכשיו נשארה לי רק סבתא וכל שאר המשפחה לא גרים בארץ.
לצערי, אני יותר מחוברת לצד שנמצא רחוק ממני..כלומר, לצד של אמא.
הם באים לבקר לעיתים רחוקות.. במקרה יצא שרק לפני חודש היו כאן קרובים מהצד של סבתא ועכשיו באו קרובים מהצד של סבא שלי.

לאמא שלי יש בת דודה ויש לה בת אז הן אלו שבאו לבקר עכשיו. (אין לי כוח להסביר את כל השושלת כי זה לא ייגמר...)

הקשר ביני לבין הילדה הזאת הוא מדהים! היא אוהבת אותי כמו אחותה הגדולה ובמיוחד עכשיו שעמית בצבא ואני מרגישה לבד אני שמחה שיש איתי מישהי שמביאה לי חיבוקים ואוהבת אותי ככה-כמו שאני.

למרות שאנחנו מתקשרות בחצי רוסית,חצי אנגלית,חצי שפת סימנים אני אוהבת את הילדה הזאת והלוואי,שהיא הייתה באה יותר לביקורים בארץ.(פעם אחרונה שהתראנו הייתה לפני שלוש שנים) היא גם בגיל של הילי, הילדה שאני עושה לה בייביסיטר ויש לשתיהן המון שמחת חיים והן מזכירות לי אחת את השנייה עם הצחוק שלהן והשטותינקיות..

הגיל הצעיר הזה ,האושר הפנימי הזה מהשטויות..לאן זה נעלם עם השנים?

למה אני לא יכולה לשים כוסות על העיניים ולהתפוצץ מצחוק? 

היום מה שעושה אותי מאושרת זה לסמן וי על עוד בגרות וכל מה שבא לי לעשות כל היום זה לישון..

אני אוהבת ילדים ואני די בטוחה שהילדים שלי הולכים להיות אומללים מאהבה..

הילדה הרוסיה והיפה שלי!

שיהיה לכולנו שבוע נפלא..בלי מבחנים!!! סוף סוף!