"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

זה נהיה קצת מפחיד ללכת בחשש במדינה שלי..
כאן נולדתי וכאן אני משרתת ועכשיו אני צריכה לפחד ללכת במדינה שלי במדי צה"ל?
אולי אני קצת מגזימה, אני מאלה שרואות טלויזיה ונכנסות ללחץ..

אבל אתמול לא יצאתי בערב- פחדתי שידקרו אותי, פחדתי שירמסו את האוטו שלי באבנים..
הם רוצים לגרום לנו האזרחים לא לצאת מהבית ואנחנו צריכים להיות חזקים ולהמשיך בחיים אבל היה לי קשה..

וביום ראשון.. אני אמורה לפחד חמש שעות בדרך לרמת הגולן שאני אגיע בשלום..?

אני מקווה שבמהרה תגיע תקופת רגועה יותר..
אני יודעת שלעולם לא באמת יהיה פה רגוע והבחירה שלנו לחיות במדינת ישראל זאת גם בחירה אם הרבה לבטים..

מצד אחד תמיד להשאר חזקים ומאוחדים,
מצד שני לחיות בפחד וחשש כי זה תמיד ישאר סביבנו.

לא מאמינה שאני כותבת את זה.. שבוע הבא זה השבוע האחרון שלי בבסיס.
אני אמורה לצאת שבוע אחר כך לקורס משתחררים שלמרות האיומים של השלישה אני מקווה שיקלטו אותי שם ושהכל יהיה בסדר,
שבוע לאחר מכן אני עולה ליום וחצי- מתחילה להחזיר דברים לאפסנאות, לארוז ויוצאת הביתה לשבועיים עד השחרור.
אני חושבת שאני אתגעגע.
זה הבית השני שלי, אני משאירה שם חברים,צחוקים והרבה זכרונות..

דבר אחד שאני בטוחה שלא אתגעגע אליו זה המפקדים החדשים שלי שהגיעו חודש לפני השחרור שלי ושניהם נאחסים.
אז לי נשאר לסבול אותם רק עוד שבוע ומישהו אחר יסבול אחרי.

מי יתן והכל ירגע ונוכל לצאת בבטחה מהבית.

מי יתן וה' ישמור עלינו ועל החיילים של כולנו.