"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אני חושבת שמגיע לבלוג הזה שאני אפרד ממנו כמו שצריך.

כבר 8 שנים אני כותבת כאן..

התחלתי לכתוב כאן בגיל 13 ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים אבל אהבה לכתוב על מה שעובר עליה..

אני אפילו זוכת את היום שחברה שלי פתחה לי אותו והתלהבתי.

היום, אני בת 21.

משוחררת מצה"ל, עובדת בחברה, מרגישה עצמאית, מרגישה בוגרת.

אני שמחה שתמיד היה לי את המקום הזה: לפרוק, לכתוב, לשמוח, להעלות תמונות..

היו רגעים שאמרתי למי אני בכלל כותבת? לא הייתי מהבלוגים המוצלחים בישראבלוג אבל תמיד שמחתי על כל תגובה וכל פידבק חיובי.

זה היה המקום שתמיד הייתי רצה אליו- לכתוב,לספר,לשתף.

היומן שלי.

הגיע הזמן להפרד המקום הקטן הזה שליווה אותי הרבה שנים ויש בו כל כך הרבה חויות שעברתי בחיים.

אני הכי אוהבת להכנס לפה ולפתוח פוסט אקראי מלפני כמה שנים..

מצד אחד לצחוק על הכתיבה שלי- כתיבה של ילדה קטנה

ומצד שני- לקרוא את זה עכשיו שהתבגרתי ולדעת שעברתי דברים קשים,דברים שמחים ואיזה כיף שהכל ככה מתועד.

אז תודה לישראבלוג ולכל האנשים שליוו אותי במהלך השנים..