שבועיים לא הייתי בבית והיום חזרתי..
מבחינה נפשית היו לי שבועיים מאוד קשים,
דבר ראשון סגרתי ראש השנה בבסיס..
החזקתי את עצמי כל הימים של החג והשתדלתי למצות את המצב ולהנות ממנו עד שבארוחת חג אמא שלי שלחה לי אסמס-"דנה,את חסרה לנו מאוד.." וכאן התחיל טיפה הבכי.
הארוחת חג בבסיס לא הייתה מדהימה והגדוד שישב אצלנו התחיל לאכול בלעדינו ואני והטבחים אכלנו בסוף רק שאריות, אחרי הארוחת חג שיחקנו מונפול עד שתיים בלילה והיה מצחיק,במהלך החג לאבא שלי היה יומולדת וההורים שלי נסעו אלי כדי לחגוג איתי אז כמובן שזה חיזק אותי לעבור את שאר הימים בבסיס.
כמו שתמיד אומרים בצבא מה שחשוב זה האנשים ואני חושבת שבלי האנשים שסגרתי איתם את ראש השנה לא הייתי שורדת,
סגרתי עם ילדה מדהימה שקוראים לה ירדן ובחיים שלי לא הכרתי ילדה עם לב כל כך גדול ובחורה שמתחשבת ואוהבת את כל האנשים סביבה.
בצבא הכרתי הרבה אנשים אינטרסטים ולא חסר כאלה..כל אחד דואג לתחת של עצמו ולמצוא בין כל האנשים האלה גם בן אדם כל כך טוב עם לב גדול זה כיף, אני יודעת שפשוט זכיתי להכיר אותה ובסוף הפכנו את החג הזה להכי טוב שיש..
אחי שסבלנו,צחקנו ושרנו בחג ביום ראשון היה לנו טיול סליחות לירושלים שאני וירדן ידענו שנצא אליו בכוחות האחרונים שלנו..
נסענו מהבסיס לירושלים והגענו לשם בשבע בערב קצת אחרי כולם,
טיילנו בקור של ירושלים עד אמצע הלילה, הטיול הסתיים בכותל וחזרנו לבסיס בחמש בבוקר בערך.
אחרי שהשלמנו שעות שינה הלכתי למשרד כדי לעבוד עם המפקד שלי בפעם האחרונה, ביום שלישי השבוע הוא יצא ללימודים ועזב את הבסיס..
הייתי עם דמעות בעיניים שהוא עמד במשרד והביא לי חיבוק ענק..
גולדיס,היה בשבילי יותר ממפקד הוא היה כמו חבר שידע עלי הכל..הייתי יושבת לפעמים במשרד גם שלא היה לי עבודה סתם כי היינו מדברים וצוחקים ביחד.
מאחלת לכל חייל בצה"ל לזכות במפקד כזה שתמיד דאג לי,תמך בי ועמד מאחורי בכל מה שהייתי צריכה.
גם בעבודה תחתיו הוא תמיד העריך כל דבר שעשיתי ואמר תודה שלושים פעם.
התקווה היחידה שלי היא שיגיע מפקד לפחות דומה לו במקצת כי אסף גולדיס יש רק אחד.
ועכשיו למרות שיצאתי לסופ"ש של יום כיפור אני שמחה סוף סוף להיות בבית אחרי החג ואחרי העזיבה של המפקד שלי שהייתה קשה בשבילי..
קצת תמונות מהשבועיים האלה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בלונדה
