כשחזרת מדרום אמריקה לא מזמן חשבתי שזה באמת יעבוד ביננו,
חיכיתי לראות אותך וחשבתי שתחזור ונהיה כל סופ"ש ביחד בים או שפשוט נשלים את הזמן שלנו יחד...
לא ישבתי וחיכיתי לך במשך ארבעה חודשים כי ידעתי מה אתה עושה שם..
התנשקתי עם מישהו והיום הוא בכלל לא מדבר איתי כי זה היה סתם,
אבל באמת חיכיתי לך שתחזור ולפי ההודעות שלך הבנתי שגם אתה מתגעגע ומת לחזור לארץ ולהיות איתי,
שלחת לי פרחים בזמן שהיית שם, כתבת על חוף הים בברזיל-"דוש את היחידה" וגרמת לי לחשוב שאתה באמת שלי.
ואז חזרת... החלטת שאני האחרונה שאתה רוצה לראות מכל המשפחה והחברים,
נפגשנו, היה נחמד אבל התנהגת מוזר.. ששלחתי לך שוקולדים התגובה שלך הייתה- "תודה, אבל לא היית צריכה"..., "מאיפה יש לך כסף לזה..את חיילת.."
לא התקשרת, פשוט החלטת להתרחק עד שהגיע ההודעה שאתה מבולבל ולא יודע מה אתה רוצה מעצמך מאז שחזרת לארץ ושאתה מעדיף שניקח את הדברים באיזי..
אז הבנתי שהשתנת כנראה מאז שחזרת ושכל אחד ימשיך לדרכו כי אני האחרונה שארדוף אחרי מישהו.
ובדיוק לפני שבוע בזמן שאני שומרת בש.ג של מחנה קרן נכנס לו איזה קצין עם ההאמר שלו בערך שלושים פעם כדי לאסוף חיילים..
בכל פעם פתחתי לו את השער בחיוך והוא קרץ לי בחזרה..ומה קיבלתי בסוף השמירה?
פתק.
מה כתוב בו?
"אם תרצי להמשיך לדבר כשתרדי מהשמירה"..(מספר טלפון).
הסתיימה לה השמירה ושלחתי לקצין הנחמד הזה שגם שיחד אותי בשוקולד בזמן השמירה הודעה ומאז אנחנו מדברים.
אתמול הגיעה השיחה של יחסנו לאן ואמרתי לו שאני לא רוצה לוותר עליו כל כך מהר למרות הקשיים של המרחק ביננו והעובדה שהוא סוגר מלא שבתות ושהוא נורא עסוק גם במהלך השבוע..
יש לי הרגשה פנימית כזאת שאני והוא לא נפגשנו במקרה אז למה לא..? פשוט למה לא.
כמו שאני אומרת- אחד הולך,אחד בא..
כל יום אפשר להכיר מישהו גם אם זה בזמן השמירה או בכל מקום שאתם לא מצפים לו.
בקיצור, שיהיה סופ"ש מקסים ומלא אהבה! 
