"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אז חזרתי הביתה אחרי עוד שבועיים בצבא..

שבועיים שבהם טחנתי ארבע שמונה בשמירות,

שבועיים שבהם טחנתי עבודה כי המפקד שלי חזר מעזה,

שבועיים שבהם שתי בנות השתחררו ובקרוב עוד שתיים...

ואם אני אקפוץ רק לאוגוסט בעוד שנה אז כל כך הרבה בנות שאני מחוברת אליהן עומדות להשתחרר.

בנות שאני חיה איתן 24 שעות ביממה, שאני רואה אותן יותר מאשר ההורים שלי,אח שלי ומיילי הקטנה.

אפשר להגיד שאני נהנת שם אבל יש רגעים מייאשים שכל מה שאני רוצה זה את המיטה שלי..

יש רגעים קשים בצבא שאתה מבין שאנשים שהתחברת אליהם כל כך פתאום עוזבים.

המפקד שלי עוזב בעוד חודש וממשיך ללימודים ואני לא יכולה לתאר את עצמי בלי מפקד אחר..

אחת הסיבות שאני נוסעת כל בוקר יום ראשון שש שעות עד רמת הגולן היא בגללו..בגלל שאני מעריכה אותו ובגלל שהתחושה אצלנו במשרד היא הכי מצחיקה וכייפית שיש.

כן,כן.. אז אנשים צוחקים עלי-"נדפקת אה? גם חימוש וגם תותחנים וגם בבסיס סגור.."?

אז לכל האנשים שצוחקים עלי...אני אספר לכם שבכל יום נכנס מישהו למשרד ושואל את המפקד שלי.. "תגיד יש תקן בחימוש? אני רוצה להיות כאן..."

ואני רק צוחקת ואומרת להם..בנובמבר 15 יהיה תקן בחימוש.

בקיצור אחרי שבועיים...אני סוף סוף בבית.איזה כיף.

תמונות מהשבועים האחרונים:

ככה נשרפתי באחת השמירות שלי...

המשרד שלי ועוד שתי בנות שלא קשורות..אחת השתחררה והשנייה דוצה.