"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

נכון שיום כיפור נועד כדי שנשב עם עצמנו,נחשוב ונבקש סליחות..

אבל יש דרך לבקש את הסליחות,

אני שונאת שביום הזה כל אחד כותב בפייסבוק-סליחה,אם פגעתי.

אני חושבת שכל בן אדם צריך לדעת במי הוא פגע ומה היו המעשים שעליהם הוא צריך לבקש כפרה ומחילה..

ולכתוב בפייסבוק-סליחה אם פגעתי במישהו ולהרגיש אחר כך-איזה כיף,ביקשתי סליחה זה בעיניי אבסורד ומכוער.

אני מודה-אני לא צמה.

ואף פעם לא צמתי!

אז עכשיו יש כאלה שיגידו-היא לא צמה והיא מתלוננת על אנשים שמבקשים סליחה בפייסבוק..

בעיניי הצום זה סבל,ולמה אני צריכה לסבול כדי להרגיש טוב עם עצמי?

כמובן שאני לא מעמיסה אוכל ועושה על האש ביום כיפור אבל הצום בעיניי זה לא מהות "החג".

מבחינתי זה שאח שלי ביום כיפור הולך לבית הכנסת זה הרבה יותר חזק מאשר לצום.

ומעבר לזה ככל שגדלים יום כיפור נהיה אפילו נחמד..

בשעה שש כבר שומעים מהחלון את הילדים הקטנים שיוצאים עם האופניים בקבוצות,קבוצות.

ויותר מאוחר כולם מתאספים ונפגשים ומדברים בגנטל.

וכולם לבושים בחולצות לבנות ונראים חגיגיים ומעבירים את הצום ביחד-ואת זה אני אוהבת.

שנה שעברה ביום כיפור הכרתי את החבר הקודם שלי..

כן,יום כיפור זה לא יום להיכרויות..אבל ככה קרה.

והיום אני חוגגת שבעה חודשים עם החבר הנוכחי שלי.

זה מרגיש לי כמו סגירת מעגל אבל מה שבטוח שאני הרבה יותר מאושרת משנה שעברה.

ואני יודעת היום שהבן אדם שאני ארצה לחגוג איתו שנה הוא החבר הנוכחי שלי וממש לא הקודם.

אני גם יודעת שאם אני אפגוש אותו היום הלב שלי הולך לצבוט כל כך אבל אחרי רגע אני אבין שהוא לא שווה את זה ויש לי מישהו הרבה הרבה הרבה יותר טוב.

אז שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה וצום קל כמובן,לכל הצמים.

ואת הסליחות שלכם תבקשו בלב או פנים מול פנים.

רק לא בפייסבוק..זו לא הדרך.

אני אתחיל שוב ואגיד-תודה רבה לכל מי שהמליץ עלי בפוסט הקודם!

זה כיף שאחרי כל כך הרבה זמן שאני כותבת בבלוג הוא גם מקבל קצת פרסום ואהבה מהקוראים בישראבלוג..

מה שמוצא חן בעיניי ביותר זה שכל פעם למטה הבלוג נותן לי פוסטים ישנים יותר,מתקופות שונות ואני קולטת פתאום שכל החיים שלי כאן..

פתאום אני רואה שפעם הבלוג שלי היה הרבה יותר מפורסם בקרב חבריי הקרובים,

היום אני מעדיפה לשמור אותו לאנשים שלא מכירים אותי במציאות אולי כי אני משתפת כאן בהרבה דברים שקוראים לי בחיים ולכן אני לא רוצה שאנשים הקרובים אלי יקראו את זה..

חבר שלי יודע שיש לי בלוג אבל מצד שני אני לא מרשה לו להכנס ולקרוא כאן..כי את מה שיש לי להגיד לו או לכתוב לו אני עושה ואני לא צריכה שהוא יקבל מסרים דרך הבלוג.

ובכללי,לעבור כל פעם על הפוסטים הישנים יוצר אצלי תחושת נוסטלגיה ומראה לי כמה-התבגרתי ושיניתי את צורת הכתיבה והדיבור שלי.

רק בשביל הרגעים האלו שאני חוזרת אחורה בזמן שווה להמשיך לכתוב את הבלוג הזה ולשמר את כל הרגעים בחיים.

נעבור לסופ"ש..

בסופ"ש ביקרתי את חבר שלי בקומונה שלו שנמצאת בלוד.(הוא עושה שנת שירות)

המקום הוא עדיין בשיפוצים אבל החדר שבו הם מתגוררים מעוצב ונחמד מאוד,

אני חושבת וגם ממליצה לאנשים שרוצים ללכת לשנת שירות שקודם כל זה אחלה דבר-מתנדבים ועושים דברים כיפיים במשך שנה וחבר שלי מאוד נהנה שם.

אבל מבחינת האישיות-אני בן אדם שאוהב את הזמן הפרטי שלי,את המרחב האישי שלי וגם כן..אני קצת מפונקת.

ולכן בתור בן אדם זה מאוד קשה להמצא כל היום בין אנשים שפחות מכירים אותך מאשר בבית,

לחיות איתם,לבשל ביחד,להתחלק בהרבה דברים וכמובן-אין רגע של פרטיות.

זה קשה ולכן אם מישהו מעוניין-תחשבו טוב לפני!

ובהקשר לשם הפוסט-ירושלים.

אז אתמול טיילנו בירושלים אני והמשפחה.

היה מאוד נחמד,שמתי פתק בכותל-נבדוק אם יש אלוהים בשמיים.

ונעבור לתמונות-

אז שיהיה לכולנו המשך שבוע טוב.