לא הרבה השתנה..
אני מאוהבת,
בפעם הראשונה בחיים שלי.
גיליתי אנשים שבאמת חשובים לי..
שבאמת יעשו בשבילי דברים שאני לא הייתי מצפה, ושהם אמרו שזה מובן מאילו.
(כשכל הערסים התנפלו עלי, רק כסלו באה וצעקה עליהם שיפסיקו. והייתי על סף דמעות.לא מזה שהם פגעו בי. מהמעשה שהיא עשתה. זה כל כך ריגש אותי.)
אני טסה לקרואטיה.
אני מאושרת.
מהחברים המדהימים שלי.(כסלו, טל, אלעד, נדב, עומר, לי-אור וכו')
מהאהבה שלי(ולא כולם זוכים לכזאת אהבה)
מהמחמאות על זה שרזיתי.
על זה שאני יפה.
על הדרך שבה אני מקבלת את המחמאות.
על זה שאני אני.
שאני אמיתית.
שאני חייכנית.
הוא באמת עושה לי טוב.
מי שלא חווה בחיים שלו אהבה, אני באמת מרחמת עליו.
אם הוא לא מרגיש דפיקות לב כשהוא מתחבק עם אותו אדם.
אם הוא לא מאושרת להיות עם אותו אדם.
אם הוא לא גאה באותו אדם, שנקרא חבר שלו.
אם הוא לא מרגיש את הקסם כשהוא איתו.
אם הוא לא עצוב כשהוא לא מתחבר, או כשהוא לא רואה אותו שבוע.
אם הוא לא מתגעגע, עוד לפני שהם נפרדים, כל אחד לבית שלו.
אם הוא לא מקנא כשהוא אומר למישהי אחרת מילה טוב.
אם הוא לא יכול להוריד את החיוך יום אחרי שישבתם לבד ודיברתם.
אם הוא לא אוהב אף אחד..
אם אף אחד לא אוהב אותו.
אם הוא אוהב מישהו, אבל המישהו הזה לא מחזיר אהבה.
אז באמת שאני מרחמת עליו.
זאת התחושה הכי קסומה שיכולה להיות.
הדבר היחיד שמפריע לי להיות שלמה, זה הלימודים..
הכי התדרדרתי בעולם בלימודים.
פעם הייתי ילדה של 90+
עכשיו אני בקושי 70!!!!
וזה לא משנה ש"לכולם יש ציונים נמוכים" או "שכולם קיבלו ציון נמוך במבחן הזה" או "שבאמת השתדלתי להצליח"..
זה סתם בשביל לנחם..
להוריד מהמרמור.
זה באמת מבאס, כי כנראה אני לא אטוס ללי לפריז..
גיליתי מי האדם הכי חשוב לי בעולם הזה. בחיים האלה.
זה אח שלי.
הרי הוא זה שגידל אותי.
שהיה פה בשבילי.
שחייך כשאני הייתי מאושרת.
שהצחיק אותי כשהייתי עצובה.
שעזר לי תמיד.
שתמיד לקח את האשמה על עצמו, כשאמא שאלה מי אכל את השוקולד.
שתמיד חיפה עלי והיה לצידי בכל הנוגע ליציאות, או לכל דבר אחר.
שתמיד תמך בי.
ששיחק איתי כדורגל.
שעשה לי אימוני שוערים.
שלימד אותי מתמטיקה ובחן אותי על זה.
שהביא לי את הממתקים שלו, גם כשהוא הכי רצה אותם בעולם.
שסלח לי כל פעם מחדש, אחרי שעשיתי משהו לא בסדר.
שהלך איתי מכות..
שהכי נהניתי לשחק איתו כדור קיר, סבתא חושך.
זה שתמיד שיחק ב"שמחה".
ששר לי תמיד: אחותי הקטנה היא כמעט.. ותמיד הייתי עונה: בת שלושים. והוא היה אומר: לא נכון ומדגדג אותי והייתי צוחקת מלא מלא.
שהעביר לי את החוכמת חיים שלו.
הוא הבנאדם שהערצתי.
שרציתי להיות כמוהו כשאני אגדל.
הוא זה שפיצץ נפץ וכשהשכנים יצאו החוצה ושאלו: מה קרה ומי עשה את זה? אז הוא אמר: אני פותח פיצוציה..
הוא זה שבטורקיה נתן לי לשתות אלכוהול חופשי..
הוא זה שסלחתי לו למרות מה שהוא עשה.
הוא גם הבנאדם שהכי איכזב אותי, כשגיליתי מה הוא עשה.
הוא זה שהכי שבר לי את הלב.
הוא זה שהכי יכולתי לשנוא בעולם על מה שהוא עשה, אבל לא יכולתי..
כי הוא הבנאדם שהכי חשוב לי בעולם.
ואני בחיים לא אשכח מה הוא עשה בשבילי..
הבנאדם הזה, הוא החיים שלי.
ואף אחד לא יתפוס את המקום שלו בלב שלי.
אף אחד לא יגיע למידת האהבה שאני אוהבת אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just another girl in the world