בשביל מה?!
אני באמת מנסה להבין למה.
למה הוא מנסה לגרום לי להרגיש רע כל כך.
למה הוא גורם לי לבכות כל פעם מחדש.
למה לא אכפת לו ממני.
למה הוא לא רוצה אותי.
הוא מניאק.
הוא יצא הכי מניאק בעולם.
אבל הוא כל כך חסר לי.
וכל פעם שאני נזכרת בו או בבדיחות שלנו ובשיחות.
באלי להעלם.
כל כך עצוב לי לאבד אותו.
ואני יודעת שזאת לא אשמתי.
אבל עובדה שאני מפסידה פה.
אני מתנהגת בדיוק כמו בר,
כשאני מגלה שהוא לא רוצה, אני נהיית דוחה.
אבל הוא כל כך חסר לי.
אני כל כך רוצה אותו.
וכל הדברים שיעל אמרה.
שפשוט באלי למות.
שדור לא רוצה לנשק אותי.
שאני צריכה ללכת עם מחשוף בשביל שישימו לב אלי.
שאני גורמת לאחרים סבל.
שאני נראית שמחה.
אני מחייכת.
זה כן אמיתי.
אבל החיוך של עומר חסר שם.
החיוך שהייתי מחייכת מהשיחות איתו.
מהיחס שלו אלי.
מהחיבוק.
אוחח המפגש איתו זה היה דבר חלומי.
העיניים שלו חודרות אלי שוב ושוב.
אני לא מי שאני.
אני דוחה.
ילדה דוחה.
ולא אמיתית.
שקרנית.
מסכסכת.
בשביל מה!?!?
למה זה מה שאני עושה?!<
אני צריכה לברר את זה עם עצמי.
הוא כל כך חסר לי.
הוא אפילו לא מבין.
אבל הוא לא שווה אותי.
אני יודעת מה אני שווה.
והוא לא שווה אותי.
הוא כן.
הוא כל כך כן שווה אותי.
הוא כל כך מושלם בשבילי.
אבל אחרי המשפט ההוא:" את לא מבינה כבר שזה לא מתאים לי..."
איך אני יכולה לסלוח על זה.
איך אני יכולה לעבור הלאה.
איך אני יכולה לעשות כאילו כלום לא קרה.
וגם יעל.
היא כן חשובה לי.
והיא כן תחסר לי.
ואני לא רוצה להיות בריב איתה.
אבל אני הבאתי את זה על עצמי.
למרות שיש דברים שלא כולם צריכים לדעת.
מי אני?!?!!?!?!?!?!
מה נהייתי!?!?!?
אולי זאת סתם עייפות.
אולי זו סתם תחושה שתעבור.
אבל כל כך עצוב לי.
והוא כל כך חסר לי.
והיא כל כך חסרה לי.
והחיבוק שלו כל כך חסר לי.
חסר ועוד חסר...
אני כבר לא שלמה.
איך אני יכולה לחיות בלעדיו!?!?
איך?!?!
איך אני יכולה לעשות כאילו כלום לא קרה.
מי האדם שיבוא לנגב לי ת'דמעות?!
ואני חשבתי שזה אמיתי.
עפרי יריב><
כל השאר זה סתם.
אני שונאת את עצמי.
אני שונאת את הבנאדם שנהייתי.
"עומר סקס, אושה"><
למה אני לא יכולה להחליט מה אני רוצה!?
למה אני לא יכולה להיות שלמה עם מי שאני.
לקבל את עצמי.
להיות מאושרת ממה שאני.
עומר הוא סתם עוד אחד שיעבור.
אבל הוא לא סתם אחד.
הוא האהבה הראשונה שלי.
ואני בחיים לא אשכח אותו.
כי הוא מדהים.
והוא מושלם.
ואני יודעת שזה לא יחזור להיות אותו דבר.
ושבסופו של דבר,
מה שצריך לקרות קורה.
גם לי מותר להתפרק לפעמים.
גם לי מותר לבכות.
גם לי מותר להישבר.
גם לי מותר להראות פרצוף אחר.
גם לי מותר.
אני פשוט לא מראה את זה לכולם.
וטוב שכך.
אומרים שכשאנשים יודעים את החולשות שלך, הם יכולים להשתמש בזה נגדך.
יותר מידי חולשות חשפתי.
למה אני כל כך מתלהבת!?
למה אני מספרת הכול!?
למה אני כזאת!?
בשביל מה אני צריכה כל כך הרבה צומת לב?
בשביל מה אני צריכה לבכות בגלל דבר שהיה ונגמר.
בגלל תקופות שונות.
בגלל מקום שאני לא אחזור אליו יותר.
בגלל אהבה שנגמרה.
בגלל חלום שהתנפץ.
בגלל הילדות שחלפה.
בגלל זמן שלא ישוב עוד.
בגלל רגע שלא יחזור.
בגללו.
לכל דבר יש סוף.
ואולי זאת רק ההתחלה.
אני רק יודעת דבר אחד.
עומר יריב,
יעל גנוט,
טל ברק,
אופיר פטורי,
לי-אור יגל,
נדב לוי,
דניאל טלקר,
נוי שטיין,
כסלו דיין,
סתיו בר שי,
מעיין ושירי פכטהולד,
עומר דיין,
שחר רכטמן,
אוראל אוזן,
גל חנוך,
לי סנדלר,
סיד .....,
ספי לברמן,
אני אוהבת אתכם כל כך!
הכי בעולם.
ובחיים אני לא אשכח אתכם.
אתם שיניתם אותי.
אתם הפכתם אותי להיות מישהי אחרת.
טובה יותר.
אני.
עפרי לברמן.
8.3.09
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just another girl in the world