אין גלות, אין!!!

Yesterday, all my troubles seemed so far away
Now it looks as though they're here to stay
Oh, I believe in yesterday

Suddenly, I'm not half the man I used to be
There's a shadow hanging over me.
Oh, I yesterday came suddenly

Why she had to go I don't know she wouldn't say
I said something wrong, now I long for yesterday

Yesterday, love was such an easy game to play
Now I need a place to hide away
Oh, I believe in yesterday

Why she had to go I don't know she wouldn't say
I said something wrong, now I long for yesterday

Yesterday, love was such an easy game to play
Now I need a place to hide away
Oh, I believe in yesterday
Mm mm mm mm mm mm mm

***

זה שיר שכל כך מתאים לי כרגע.

תרגום- אתמול, כל הצרות שלי היו מאחור.

אני כבר לא זקוק להם יותר

הו, אני מאמין באתמול.

פתאום, אני לא חצי אדם שהייתי,

יש צל מעל ראשי

הו, אתמול בא פתאום.

למה היא הייתה צריכה ללכת?

אני לא יודעת,היא לא אמרה.

אני חושב, משהו לא בסדר,

עכשיו ארוך לי, האתמול.

אתמול, אהבה היה משחק כה פשוט.

עכשיו אני צריך מקום להסתתר.

הו,אני מאמין באתמול.

ממ ממ ממ ממ ממ ממ ממ..

*

אני מרגישה לא אני.

לא הילדה ה"מקובלת" שהייתי.

לא עצמי.

איבדתי את זה.

את הקסם.

ואולי האופטימיות תציל אותי?

אולי אינ דרמטית מדי? רגישה מדי?

כל כך הרבה דברים קורים לי.

אני פשוט חושבת שלהיות לבד לא עושה לי טוב.

אני מתחילה לשנוא את עצמי.

זה לדעתי הדבר הכי רע שיכול לקרות לבנאדם, שהוא שונא את עצמו.

וכן,יש זמנים טובים יותר ורעים יותר.

אז זו אחת מהתקופות שאני צריכה להכיר בעצמי הכי טוב שיש.

להבין מה אני רוצה.

למה אני לא מאושרת.

הרי יש לי הכל!

משפחה.

קורת גג.

אוכל במקרר.

בגדים ללבוד.

כסף לבזבז.

אבל מה זה שווה אפם אני לבד?!

אני באמת מרגישה לבד.

כי בתכלס, אני רבה עם כולם.

אני פשוט שונאת חופש גדול.

הוא גדול מידי.

אני לבד.

זה תמיד מה שקורה.

היא אמרה שאני צריכה ללמוד להנות מהלבד הזה.

אבל אני מפחדת.

זה הפחד הכי גדול שלי.

אני לא ילדה פחדנית.

אני לא מפחדת מכלום. גם לא מהמוות.

מוות הוא בעצם הדבר הכי פחות מפחיד אותי כרגע.

יש שני דברים שאני מפחדת מהם.

מלהיות לבד.

ושמישהו שקרוב אלי ילך.

וכרגע, שניהם מתגשמים.

אולי תגידו שאני ילדה שלא מעריכה את מה שיש לה, כי יש אנשים שהם כל היום בבית ולא עושים כלום חוץ מלאכול, לראוךת טלוויזיה ולישון.

ולי יש הרבה מאוד.

תגידו שיש לי הרבה חברים.

אני באמת חושבת שהתכערתי בזמן האחרון.

אני כבר לא יפה.

אני בעצם, בלי איפור, מאוד מכוערת.

וגם בחווה.

איך שהן יורדות עלי.

וחושבת שאני לא מבינה.

ואני פאקינג גדולה מהן.

אני מקנאה בכל מה שזז.

אין לי מי שיהיה פה כשצריך.

ואני באמת חושבת לכיוון הקיצוני ביותר-התאבדות.

אבל אין לי מספיק אומץ לזה.

אם היה לי אומץ................

וקשה לי להביע את הרגשות שלי.

להביע אותם במילים.

בקול רם..

בכתיבה, הכי קל לי.

אני חושבת שממש ממש קל להחליף אותי.

אין לי גם חברה הכי טובה.

אתמול שאלתי אותה, והיא אמרה שבחיים לא תהיה לה חברה הכי טובה.

קשה לי לבקש עזרה מאנשים.

אני באמת מרגישה שאני לא בסדר.

יש בי משהו ממש ממש לא בסדר.

למה אני לבד?!

אם אני כל כך כזאת, למה אני לבד.

כי אני מתרחקת מכולם.

חברה אחת,גנבת.

השנייה, חרא.

שלישית,מדרדרת.

רביעית,גורמת לי לקנאה.

חמישית, כועסת עלי.

שישית,שרמוטה.

שביעית,נגררת וסטלנית.

אז אני נשארת לבד.

זה או להיות צבועה, או להשאר לבד.

ואני לא מוכנה להיות צבועה.

בחיים לא.

אני מרגישה שכיתה ו' פשוט חוזרת על עצמה.

וזה מלחיץ אותי.

וזה כל פעם עולה לי לראש..

"הנה, אותם הסימפטומים של כיתה ו'"

מי שלא עבר את זה, לא מבין ת'הרגשה.

וכן יש לי אנשים לפנות אליהם. אבל אני פשוט לא יכולה.

אני מגלה בי בזמן האחרון רק תכונות רעות.

רגישה,

עצבנית,

בודדה,

צינית,

מרחיקה,

לא נלחמת על העקרונות שלה,

רבה עם כולם,

מתוסכלת.

וכל מה שחשבתי שטוב בי, הופך לרע.

תמימה מידי.

צריכה להיות יותר אינטרסנטית.

ואני פשוט לא רוצה להשתנות!

אני שונאת את עצמי..

אבל אני לא רוצה להשתנות.

אם כל כך אוהבים אותי, למה לא מציעים לי להפגש.

למה לא מזמינים אותי?!

למה אני מוצאת את עצמי בכל יום לבד?!

הגעתי אפילו למצב, שאני לא יוצאת בשישי..

ולאף אחד לא אכפת.

אפילו לא טלפון אחד!!!!!!!!!!!!!!!!

זה כל כך מתסכל..

זה כל כך מייאש.

זה כל כך מתאים לי,בתקופה האחרונה.

alone...

ועוד שיר שמתאים למצב שלי כרגע..

Do you know what's worth fighting for,
When it's not worth dying for?
Does it take your breath away
And you feel yourself suffocating?
Does the pain weigh out the pride?
And you look for a place to hide?
Did someone break your heart inside?
You're in ruins


One, 21 guns
Lay down your arms
Give up the fight
One, 21 guns
Throw up your arms into the sky,
You and I


When you're at the end of the road
And you lost all sense of control
And your thoughts have taken their toll
When your mind breaks the spirit of your soul
Your faith walks on broken glass
And the hangover doesn't pass
Nothing's ever built to last
You're in ruins.


One, 21 guns
Lay down your arms
Give up the fight
One, 21 guns
Throw up your arms into the sky,
You and I



Did you try to live on your own
When you burned down the house and home?
Did you stand too close to the fire?
Like a liar looking for forgiveness from a stone


When it's time to live and let die
And you can't get another try
Something inside this heart has died
You're in ruins.


One, 21 guns
Lay down your arms
Give up the fight
One, 21 guns
Throw up your arms into the sky
One, 21 guns
Lay down your arms
Give up the fight
One, 21 guns
Throw up your arms into the sky,
You and i

***

אתה יודע מה שווה להלחם עליו?

כשזה לא שווה למות בשבילו?

כזה גורם לך להפסיק לנשום ואתה מרגיש מדוכדך?

ואתה מחפש מקום להתחבא בו?

האם מישו שבר את ליבך מבפנים?

ואתה הרוס..

אחד, עשרים ואחד אקדחים,

שוכבים מתחת לזרועותיך,

מוותרים על הקרב..

אחד, עשרים ואחד אקדחים,

זרוקים את זרועותיך לשמיים.

אתה ואני..

כשאתה בסוף השביל,

ואתה מאבד כל צל של שפיות,

כשהנפש שברה כל חלק בנשמה שלך,

האהבה שלך הולכת על שברים,

וההאנגאובר לא עובר..

שום דבר לא נבנה לסוף,

אתה הרוס..

אחד, עשרים ואחד אקדחים,

שוכבים תחת זרועותיך,

מוותרים על הקרב.

אחד, עשרים ואחד אקדחים,

זורקים את זרועותיך לשמיים.

אתה ואני

האם ניסית לחיות בעזרת עצמך?

כשנשרפת מתחת לביתך?

עמדת קרוב לאש?

כמו שקרן הסתכלת בשביל סליחה לאבן.

כשזה זמן לוותר ולמות,

ואתה לא יכול לתת עוד דחיפה.

משהו בליבך כבר מת.

אתה הרוס..

אחד,עשרים ואחד אקדחים,

שוכבים מתחת לזרועותיך,

מוותרים על הקרב.

אחד, עשרים ואחד אקדחים,

זורקים את זרועותיך לשמיים.

אתה ואני..

___

אולי זה באמת לזמן טו לט איט דאי?

וואו.

פשוט אין לי מילים לתאר את השלמות הזאת שנקראת צוות בראשית.

גל רוטלמן, גל חנוך, הדר פרץ(פצי), נטע סביר ומור

הם פשוט אנשים מדהימים.

הם שינו אותי.

הם עזרו לי.

היו איתנו בכל הטיולים.

צחוקים.

עצבים.

מרמורים.

בלעדיהם הכל היה נראה אחרת.

כל אחד הביא משהו משל עצמו וגרם לשכבה להראות באור אחר.

רק בזכותם זכינו מקום ראשון בהדרן. בלי העידוד שלהם כלום לא היה קורה.

רק בזכות הפושים הקטנים האלה שהם נתנו לנו והשיחות שהם עשו לנו זכינו מקום ראשון במחנה גדודי.

הצחוקים שרק אנחנו והם מבינים.

זה פשוט לא ניתן לתיאור כמה הם שינו אותי. וכל אחד מאיתנו.

כמה הם גיבשו אותנו.

כמה הם עשו לנו טוב.

כמה שבכיתי.

וואי וואי, כמה שבכיתי.

להיפרד מהם?

זה פשוט הדבר הכי קשה שהיה לי בשנה האחרונה.

הבכי הזה.

אני יודעת שנראה אותם שנה הבאה בשבט.

אבל זה לא יהיה אותו דבר.

יהיה להם גדוד חדש.

ולנו יהיה צוות חדש.

אבל כרגע, זה כל כך עצוב לי להיפרד מהם.

לראות תמונות ול"הספיד" אותם.

צוות בראשית 2009- אתם מושלמים!

היה מח"צ מושלם.

עם ה"טל ברק טל ברק טל ברק טל ברק טל ברק טל ברק ברק טל ברק טל ברק טל ברק טל ברק טל ברק ברק"

וה"דנה דנה דנה דנה דנה דנה דנה וייס דנה וייס דנה וויייייס"

והפרצופים של נטע.

והתנועה של פצי.

והחומוס של מור.

והחולצות הכתומות והכחולות והחומות.

והאהבה לכולם.

והקרבה החדשה הזאתי.

וואי פשוט אין לי מילים לתאר כמה מדהים היה לי במח"צ.

וכמה עצוב היה לי להפרד מכולם.

במיוחד מהצוות.