עלה לי הבוקר רעיון לדיסק מוזיקה שכל השירים בו יהיו בג'בריש.
למה ג'יבריש? אמירה אמנותית. ככל שאני שומעת יותר שירים עם מילים 100% חופשיות ממשמעות אני מבינה יותר שמילים הן מצרך שאנחנו מבזבזים בלי שליטה. אמנם קיימת האשליה שלבאר המילים אין תחתית, אבל אני טוענת שזה רחוק מלהיות נכון.
אם הייתם אומרים עכשיו מילה שנראית לכם בעלת משמעות רבה כמו "אהבה", "חופש", "אחריות" וכולי שוב ושוב ושוב, בסופו של דבר לא תהיה למילה כל משמעות.
"אני ואת כמו זוג עיניים רק תסתכלי בי ותגידי כן אנחנו פה זה משמיים תמיד ידעתי שאיתך עוד אתחתן"
"זה אני האחד שסגד ליופייך שנתן את הכל בישבילך ושברת את ליבו בלכתך זה אני שהיית ונשארת בדמי בלעדייך שומם עולמי לעולם לא אסלח לעצמי"
"אז מה יהיה איתך עם המשחק שלך מסך ההתעלמות שלא הורג אותך, הוא מחשל אותך אין לי אהבה קטנה לתת לך אין לי אהבה קטנה."
"אם זו אהבה אז למה היא לא טובה גם כשהיא קרובה אין רגע שקט, אין שלווה אהבה הורגת אהבה רעה ומכאיבה אין לי שום ברירה."
זיהיתם?
הראשון: "אני ואת" של קובי פרץ, נכתב ע"י צ'ולי זכאי.
השני: "זה אני" של אייל גולן, נכתב ע"י יוסי גיספן.
השלישי: "אהבה קטנה" של שירי מימון, נכתב ע"י דניאל דור.
הרביעי: "אם זו אהבה" של מזי כהן, נכתב ע"י אהוד מנור.
עכשיו מרגישים את הבזבוז? כמה שירים בישראל מדברים על אהבה? עוד יותר גרוע מזה - כמה מהם אומרים את אותו הדבר בדיוק? וכשאנחנו שומעים כל היום על אהבה ברדיו מה נשאר ממנה? איזה סודות היא עוד טומנת בתוכה? כבר גילו לנו הכל.
כשיש כל כך הרבה שירים שמדברים על אהבה כבר אי אפשר לדבר עליה יותר, כי אין מה להגיד. אם משורר ינסה לכתוב בימים אלה על אהבה בצורה מעודנת, שמרנית ומלאת משמעות נסתרת אני בספק אם מישהו יתחבר לשיר, כי כבר יש שירים שמזמן גילו את כל הקלפים ולכתוב שיר שמנסה להסתיר את הגלוי זה לא משהו שעובד טוב.
בכלל, בעולם המוזיקה יש תופעות משונות, כמו השמעה של השיר "בואי כלה" בחתונה.
"בירח אדום מול הים מפכה דמך. בירח אדום מול הים דמי ודמך. וגלים בדכים זועקים בבכים את שמך, את שמך, את שמך, בואי כלה"
אחד הבתים של "בואי כלה" מאת לאה גולדברג.
איזה מין שיר זה לחתונה? כי יש שם כלה?
כנראה שמעטים האנשים שמקשיבים למילים של השירים. לאף אחד לא אכפת מה יש למוזיקה להגיד, גם לא למי שכתב אותה. כיום במציאות של ניכור, של הליכה בעקבות האינטרסים הפרטיים שלך בלבד, אולי
באמת לאף אחד כבר לא אכפת מה יש למישהו אחר להגיד. הקהל מחפש מוזיקה קליטה
וקצבית שאפשר לרקוד איתה, לא מילים שמדברות על צרות של מישהו אחר.
אם אין מה להגיד עדיף לשתוק במקום לבזבז מילים. הן פשוט מצרך יקר מדי. מכאן בא הרעיון של הג'יבריש כמראה למציאות הזו. אם אף אחד לאמקשיב למילים למה שבכלל יהיו מילים? בואו נעבוד לעידן של ג'יבריש! ליידי גאגא כבר בדרך לשם.
עדכונים יבשים:
נכנסתי לשנת השירות ביום ראשון שעבר, היה לי שבוע של למידה על העיר שבה אני משרתת, ומחר אני מתחילה לעבוד ולפגוש את הנוער.
בוקר טוב, צום קל, גמר חתימה טובה. זה קצת צביעות להגיד את זה, כי אני במקום לצום כותבת פוסט, אבל אני בטוחה שתסלחו לי(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
