כולה ילד

ולמה שיהיה איכפת? הרי לא שילמתם לאף אחד כדי שיהיה איכפת.

ולא סיפקתם טובות הנאה. אז למה שיהיה איכפת למישהו?

בינינו, גם לי לא איכפת. ובצדק! אל תתנו לי את המבט המתפלא-נעלב הזה.

לא איכפת לי ואתם יודעים את זה. תשאלו את אמא שלכם. היא תספר לכם  הכל.

למי איכפת ולמי לא. ואני חותך את הזין אם היא לא משקרת לכם.

כי לאימהות הכי לא איכפת. אימהות סובלות מתסביך אמא-של-אדיפוס

וזה גורם להן לשאוף למותו של בעלן וזיון בלתי מכוון עם אחד הילדים.

ואם אתם חושבים שזה מוזר, אתם חייבים לשמוע על הפעם ההיא שניסו להכליא

גנטית עורב ועלוקה ומה שהתקבל היה ילד אנושי בריא ושלם.

איך כולם דואגים לבריאות שלכם אה? איך כולם רוצים שתמשיכו לחיות כאן לנצח

ונצחים! תרוצו להתחסן הם אומרים. זה מציל חיים הם אומרים. ממתי איכפת להם

מהחיים שלכם? רק החיים של עצמם עומדים לנגד עיניהם. מי פה חשב על זה שבני אדם

חיים בסביליזציה המוכרת לכולנו כמו חיות בשבי מתוך בחירה? בואו נשאל את עצמנו האם מי מאיתנו מסוגל לעזוב את החיים המוכרים לו ולנטוש אותם לטובת חיי פרישות. אנחנו חיות באקווריום.

מכירים מטריקס? אז קבלו גרסה קצת יותר ריאליסטית. אין צורך להרחיק לכת ולשער שאולי המציאות היא חלום. כי בעצם היותנו יצורים שניזונים מהמערכת המודרנית לשם סיפוק עצמי ונהנתנות בלתי נגמרת אנחנו מהווים את אותן יחידת תוכנה במציאות וירטואלית שחיה כפי שהיא חיה כי ככה טוב לה. אז השאלה אם לקחת את הגלולה האדומה או הכחולה עדיין תקפה גם לגבינו במציאות העכשווית. משום שהחיים האלה הם תשתית שנבנתה והותאמה כדי לנצל את הכוח שלנו לטובות מטרות של אנשים שיושבים גבוה במעלה שרשרת המזון. והם לא מכונות או רובוטים. הם אנשים, או סוג של אנשים. מטרתם היא לספק לכם מציאות שתסב לכם שקט ושלווה ככל הניתן כדי שאתם תספקו את כח העבודה הנזיל שיביא לקידום של המטרה העקרית שלהם- כח. שליטה. נצחיות. כולנו מעדיפים לחיות בתוך המציאות הזו, כיחידות המנוצלות על ידי אדונים, תמורת תענוגות גוף וחומר.

הברירה, או האלטרנטיבה לכך היא לא, בניגוד למטריקס, לעבור לגור בציון אלא לברוח. לברוח מזרועות התמנון של האורגניזציה. לברוח אל הכאוס. למקום בו הפעולות המודעות והלא מודעות שלכם יביאו לתועלת רק עבור האנשים הנכונים שהם אתם עצמכם ודומיכם. ואם חשבתם שאין לכם יד בדבר, אז חשבתם כמו שאתם מצופים לחשוב. זה בסדר.

תנו לי לתת לכם מספר דוגמאות: התאגידים שעומלים ימים ולילות כדי לגרום לכם להתמכר לקניות, לבזבז יותר וכמה שיותר כדי שתצטרכו לעבוד יותר כדי.. נכון, לבזבז עוד. המדיה המשודרת- טלויזיה, אולי הצורה החזקה ביותר לשליטה במאסה של בני אדם כיום. ובתוכה התקשורת, חברות הפרסום, ספונסרים, בעלי מניות. ככל שתצפו ביותר תכנים בטלויזיה ככה תהפכו להיות דומים יותר לאדם  שהטלויזיה מנסה ליצור. אדם צייתן, לא ביקורתי, חלש, לא מחאתי, זורם עם העדר, אוהב בידור זול והרבה ממנו, מת על פרסומות מצחיקות, שוביניסט, שוביניסטית.

נצא מנקודת הנחה שההגדרות האלה לא תואמות את ההגדרה המקורית לאדם הנאור.

יום יום אני רואה כיצד יותר ויותר בני אדם נכנעים לתרבות המרכזית ונשבים בה. תרבות המיינסטרים היא לא תרבות רעה היא תרבות שהפכה רעה. הרבה רעיונות מכוערים ששולטים בנו כיום התחילו בתור רעיונות חיוביים, תועלתנים, טובים.

ניקח לדוגמא את תרבות הרשתות החברתיות שהתפתחו מתוך רעיון ראשוני לחבר בין בני אדם, לקרב קבוצות אוכלוסייה שהיו מנותקות עד כה, לחזק קשרים קיימים בין אנשים וכולי. אמנם כאשר רעיון תמים תופס תאוצה וצובר כח הוא נקנה על ידי בעלי הכח. ושם הוא עובר מודיפיקציה לכדי רעיון מפלצתי. למי מכם עברה בראש המחשבה מדוע יש פרסום באתרים שהמטרה בהם היא לכאורה חברתית? התשובה היא משום שזו היא רשת דייגים אחת ענקית. הם מצאו מזון שמושך דגים אבל הם ממש לא באו עד לכאן כדי להאכיל אותם. מי שקורא שורות אלה ברגע זה נחשף לפרסומת אחת לפחות בעמוד הזה.

מדוע היא שם? היא שם כי הנוכחות שלה שווה כסף. למה היא שווה כסף? כי היא משרתת אינטרס של מישהו שמוכן לשלם עבורו את הכסף. מה האינטרס שלו? שליטה. הוא בעצם אומר, אתם רוצים לקרוא כאן? אז אתם חייבים לראות לפחות שנייה או שתיים מהבאנר שיש לי להראות לכם. כדי שעוד פריט יחמוק לתוך המוח שלכם במירוץ אחר מקומות אחרונים בתודעה של הצרכן. כל פינה בקיום שלנו ממולכדת היטב הודות לכוחות המניעים את המערכת.

כל מה שאתם מכירים, כל מה שהאמנתם בו הוא רק תפאורה להצגה הגדולה של החיים. כי מה שמתרחש מאחורי הקלעים הוא הסיפור האמיתי. ברגע שאוכלוסיית בני האדם תפסה גידול משמעותי במספריה, הפוטנציאל האדיר לשליטה בהמונים נולד.

בתקופה שבה היינו רק כמה מאוד אלפי פרטים על פני הכדור לא היה צורך במניפולציה מאסיבית של ההמונים משום שההמון היה נוח לרצות. ככל שגדלו המספרים כך הפכנו "חכמים" יותר. משמע, רעיונות כמו 'אינדיוידואל' ו'חופש' נולדו. כשמליארד אנשים מדברים על חופש, אתה לא יכול לדכא אותם בעקשנות. אתה צריך להמציא משהו חדש. וכך נולדו גם גילגוליו של הרעיון השלט היום. שליטה בהמונים, אך לרווחת רוחם. בני אדם שגרים מבחירה בגן חיות לבני אדם.

נו, בערך מבחירה. הרעיון החדש שתמצאו ברוב המדינות המערביות הדמוקרטיות הליברליות ושאר הכינויים המופלצים יספר לכם על חופש על הצלחה על אושר על חלומות. חופש לעשות כל מה שתרצו במסגרת החוק. לא עוד כפייה ועבדות.

לכאורה. אבל השיעבוד או הכפייה לא פסחו מן העולם המערבי אלא רק עשו הסבה וחזרו בתחפושות חדשות. האזרחים הם עבדים של המדינה, והמדינה היא אפר לרגליהם של איילי ההון וקברניטי המשק.

השיטה היא כסף. ובכמויות אסטרונומיות.

אלא אם כן אתם מזוהים עם הדעות שלי, כל מה שאתם שומעים  או רואים נגוע בעריכה שמטרתה העיקרית היא לייצר כסף בעזרתכם. אתם לא יכולים לשער עד כמה עמוק יורדים השורשים. משתמשים בנו כיחידה אחת שלמה. משתמשים בנו כאורגניזם בודד. האנשים למעלה צריכים אותנו שנאסוף להם את כל הכסף הקטן שמתפזר לכיוונים שונים. הכסף שמתגלגל במורד הפירמידה, מעסקאות הענק בראשה ועד עסקאות קטנות במכולת, חייב למצוא את דרכו בחזרה מעלה. אחרת המעמדות הנמוכים יתחזקו. היצור יקום על יוצרו. 

והדבר האחרון שהם רוצים זה שויון, שלום או אחווה איתנו.

אך אל דאגה, הכל מתנהל על מי מנוחות ואחוז בודד אם בכלל מסב ליבו לעובדות הללו. הציבור הולך ונעשה רדוד יותר ויותר. עיוור יותר. צייתן יותר. הם מעסיקים את הציבור בשגרה יומית מפרכת כדי שישוב בסוף היום הביתה וירצה לעסוק רק בפעילות מונוטונית, מונומוטורית, שלא דורשת הרבה חשיבה. 

האדם הממוצע נאלץ להעמיס על כתפיו כמות בלתי נתפסת של מידע מיותר במשך היום, מועקות כספיות, חשבונות, מיסים, חובות. השגרה הזו לא מאפשרת לו פתיחות מחשבה סבירה והוא קורס לתוך התנהלות מכאנית שחוזרת על עצמה עד שהוא מת. מבפנים.

אין ספק שהגורמים הללו הם חזקים וסביר להניח שניתן להגדיר אותם כאלוהים החדשים של התרבות המודרנית. אבל מידת ההשפעה שלהם על החיים שלנו יכולה וניתנת לפיקוח. אנחנו יכולים לבחור עבור עצמנו מה טוב לנו. אנחנו לא צריכים שישתלו לנו דעות בתוך המוח כדי שנוכל להחליט. אנחנו לא צריכים להשתכנע.

אנחנו לא צריכים להאמין שמשהו טוב לנו גם רק בגלל שכולם עושים אותו.

אני מוצא אנשים שמתמכרים למוצר שמשווקים להם אלוהי החברה. אנשים שלא יכולים לפספס פרק אחד של תוכנית טלויזיה זולה. שדואגים בכל ליבם להשקייה של חווה וירטואלית באינטרנט. שלא מסוגלים לנהל שיחה שלא מתבססת על לקסיקון שנוצר איפשהו באיזו תכנית בידור של סוף השבוע.

אולי במקום לעסוק בתכני ריאליטי בטלויזיה תסתכלו סביבכם ותשפטו את עצמכם אל מול החברה. מי אתם? ומה אתם מביאים עימכם? כל אחד מכם יכול להוות עולם ומלואו, ובכל זאת רובכם בוחרים להוות עוד חלק קטן מעולם ומלואו.

ככל שניחלש כך יחזק הצד השני, כך נהפוך אפורים יותר, אטומים יותר. כך יעלמו הסממנים שמבחינים בינינו. ככל שתרחיבו את אופקיכם, תדעו יותר בנוגע לעולם, תגבשו עמדות חדשות, כך ניתחזק כציבור.

כך יהיה קשה יותר להאכיל אותנו בזבל המנצנץ של התאגידים הכלכליים.

כדי שנוכל לצעוק כו-לנו יחדיו שהמלך ערום.  ופאק יש לו זין קטן.