כולה ילד

לעיתים קרובות אני רואה אותם. פעם בכמה ימים

באופן כללי ניתן לקרוא להם- האנשים הדומים

יכולתי להשבע שהם שם באמת

פעם קרן, ופעם סבא שלא מזמן מת

עומדים שם מולי מעבר לכביש

ולרגע אני לא יכול להבין איך אפשר

שאדם נעלם - חוזר לתוך איש

היה יכול להיות מיוחד אם היום, היא שדמתה לאלונה,

תהיה היא פתאום..

ותשאל מה קורה ומה השתנה וכמה זמן לא התראינו..וואו

כמעט שנה.

הייתי מחבק ומתעלם מכל השאלות שמעבר

הייתי מחבק אותה חזק, לפני שהיא חוזרת לקבר

זו שהייתה כמו מריה תסובב את הראש

ותחייך ותריח מאותו ריח נדוש.....שאני זוכר

ותספר לי שמאז כבר יש לה חבר

והזקן המשופם שדומה כלכך לסבא 

פשוט באמת יעמוד שם. ויהיה לי ס ב א.   

התחושה המכרעת שאוחזת בי אז

כשמתברר לעצמי שבלבול בי אחז

והצער החמקמק שעוקץ בחזה

מזכיר לי שלא מזמן כבר חשתי בזה

שיש אנשים, שדומים, לאנשים אחרים

אנשים שראיתי לפני חודש, או כמה שנים

ומאז נשאר רק סבך של חוטים,

חוטי זיכרון- של ריחות וצללים

שלא ייקרמו לעולם לכדי בשר עור ודם

דינם לדבוק מדיי פעם בפעם באיזה אדם

שדומה, שמזכיר, שמריח ממש כמו

ולרגע אפשר להניח ראש על שכמו

להרגיש שהוא שוב כאן

ולומר שבעצם הכרנו עד לא מזמן

את כל אותם אנשים שחדלתי לראות,

אני פוגש ככה סתם ברחובות עם פנים אחרות

אמנם דומים הם, דומים הם מאוד

לאותם פרצופים ישנים, שיהיו כאן לא עוד

אך רק אשלייה בדבר וזאת בלבד

רק תעתוע של דמיון, כי אני שם לבד