כולה ילד

כמו בכל יום [?], התקלחתי. הסתבנתי בסבון הנוזלי האהוב עלי.

[פאלמוליב לכל המעוניין]. אחריי המקלחת הקצרה התיישבתי ליד המחשב.

נונ הייתה עצובה במשך רוב היום כי לא יצאנו לשום מקום,

לי, זה לא ממש הפריע. אני אוהב את הבית. :|

השארתי מן הודעה טיפשית שאני לא זוכר והתכוננתי לערב שקט וחסר רגושים.

בתחתית המסך החלה להבהב משבצת.

מיקו שואל אם אני רוצה לבוא, עושים מנגל. איך מנגל?

אני צמחוני, מבחינתי זה בזבוז זמן מוחלט.

הסכמתי מיד.

הוא אמר לי להגיע בעוד עשרים דקות בערך, ואני חשבתי נהדר-

היינו רק כמה חברים, שבע במספר, התיישבתי ובחנתי את האיזור.

היער נראה מאיים אבל הרגשתי בטוח.

הריח של בצל על הגריל היה נראה יותר מאיים באותו רגע.

ירח זהר באמצע השמיים בין כוכבים ועננים לבנים שנעו באטיות. אהבתי את הלילה.

אצלנו, הכל נראה שגרתי. מנגל, ערמה של המבורגרים, והרבה עשן.

די שעמם לי.

הלכתי עם עידו לחפש ענפים למדורה קטנה, מצאנו די הרבה והנחנו אותם בערמה. הוא נורא הצחיק אותי אני חייב לציין. [:

אחרי חצי שעה בערך הגיע לוטן, איתו תמיד יש על מה לדבר.

שמחתי לראות אותו;

המדורה הקטנה בערה בשקט עם קולות של פצפוצים מפעם לפעם.

היה חשוך מסביב ורק האור של הירח האיר הכל בצבע כחול עמום.

הקולות של מיקו ועידו מתווכחים על הסטייקים הדהד מאחור.

לוטן החליט להביא עוד ענפים בשביל המדורה הדועכת.

כשהוא מרים ערמה של ענפים הוא אמר בחשדנות "יש פה ריח של חרא."

עידו, מיקד את אור הפנס על האדמה במקום שבו היו מונחים הענפים ומה שראינו כבר צפוי.. [אוקיי~ חרא, של כלב חחחחחח]

צחקנו. אבל צפיתי נקמה מצד לוטן ..

|:

המבורגרים נאכלו, הגחלים לחשו, העננים שטו, העשן נכנס לי לעניים

והשעות עברו.

מיקו ואביעד החליטו לחזור הבייתה בערך באחת בלילה.

הם צעדו לכיוון מגרש הכדורסל הישן ונעלמו בחשכה.

נשארנו חמישה. נשכבתי לאחור וראיתי רק שמיים.

ירון ניגן משו בגטרה, מתישהו זה נמאס.

דברתי עם לוטנן [לוטן>לוטנן] על כל מיני שטויות, התווכחנו אם הכוכבים זזים או שזה רק אנחנו.

עידו התלהב וקבע שהוא המציא ספורט חדש.

הוא החליק בישיבה על הירידה שהייתה עשוייה מאדמה גסה.

ניסיתי גם, את הירידה כמעט גמרתי בתוך המדורה הקטנה.

פיני [שעצבן במשך כל הלילה] וירון נרדמו ליד האש.

עידו החליט שהוא חייב לעוף הבייתה וכדי לשמור על פרטיותו, אני לא אספר שהוא היה צריך קקי.

נשארתי לבד עם לוטנן ופיני וירון כשהם ישנים.

אוקיי, מי שקורא בקביעות את הבלוג ראה מהי התוצאה כשמשאירים אותי ואת לוטנן עם ילדים ישנים.

אז לוטנן הציע בהתלהבות לשים את החרא *מתחילת הפוסט, על פיני שהציק לו כל הלילה.

הרעיון היה כל כך מזעזע, מעורר בחילה, טיפשי ולא אנושי שפשוט הייתי חייב להסכים.

פיני התעורר מיד וחזר על אותו משפט בדיוק שפלט לוטן בזמן שהרים את הערמה של הענפים.

"יש פה ריח של חרא!" חשתי מן סגירת מעגל. :|

מכאן ועד ההחלטה לעוף הבייתה הזמן היה קצר.

השעה הייתה שלוש בערך. לוטנן קיפל את השמיכה בזמן שצחקקנו בשקט

כשבמוחנו רצה המחשבה; הנקמה כלכך מתוקה.

התקדמנו לכיוון מגרש הכדורסל הישן.

ממנו נראתה המדורה כאוסף של נקודות אדומות-כתומות בים של שחור.

האור שפלט מסך הפלאפון החזיר אותי לסיוויליזציה.

השעה הייתה כבר שלוש וחצי. רציתי ליפול לתוך המיטה.

"סאאמק רק היום החלפתי למצעים נקיים!" חשבתי לעצמי.

נירדמתי כמו תינוק. [תינוק די מסריח אבל עדיין,תינוק]

השיר במקור בגרמנית.זה התרגום.

Live in virtue, no desire

In the grave an angel's choir

You look to heaven and wonder why

No one can see them in the sky

Just as the clouds have gone to sleep

Angels can be seen in heavens keep

Alone in fear they question why

Goddamn not an angel when I die

Angels live, they never die

Apart from us, behind the sky

They're fading souls who've turned to ice

So ashen white in paradise

Just as the clouds have gone to sleep

Angels can be seen in heavens keep

Alone in fear they question why

Goddamn not an angel when I die

>אז ~תגנבו~ את השיר הזה מקאזה, או אימיול, או כל תוכנה לא-חוקית-בעליל שמותקנת אצלכם.

חושב משמע אני קיים,אריאל.