חשבתם שאני אעבור בשתיקה על התופעה המתרחבת באזורינו,
שאותה אני מכנה "מוּזְמַנִיפֶקְציָה",
אז חשבתם.
הם אורבים לנו בפינות הפוסטים. מחכים לרגע המושלם ואז תוקפים.
אין להם רחמים. מכים ובורחים.
מותירים אתכם המומים. חסרי כל יכולת להגיב.
הם המגיבים התחמנים ביותר שתפגשו.
והבלוג שלהם מעניין כמו מהדורת חדשות של חצות
עם חיים יבין וגאולה אבן.
(אילוסטרציה,למצולם אין כל קשר לפוסט. או שכן?)
הם ירצו לגרום לכם לחדור אליו. בתמימותכם,
אתם תלחצו על הקישור.
נפלתם ברישתם של ה"מזמינים".
אך אלדאגה!
אריאל כאן על-מנת להנעים את זמנכם האיכותי. [איכות היא לא מילה.]
וגם על מנת להגן עליכם. מהסכנות האורבות לכם. והן אורבות.
להלן[אוהב את המילה הזו!], כמה דוגמאות למגיבים ארורים:
בהצלחה ילדיי.
מרכז סיוע לנפגעי תקיפה בלוגית.
israblog.co.il\hunagabilemata
פוסט אינו מיועד למגיבים הסוררים.
אז אם את פקצע. תביני את הרמז.
יש קונפליקט בין המילים -פקצע- ל-תביני-
אם שמתם לב.
ציטטות:
"אם אי פעם, הייתי יכול לעשות משהו בחיי- הייתי רוצה להריח את האף שלי"
אחי, במשפט שהיה צריך להכנס לדפי ההסטוריה. או לפחות לבלוג.
"המזגן עושה לי קר ברגליים! ממ בא לי שניצל"
אחותי, [היותר גדולה בגילה מאחי. יש לציין.] במשפט אופייני.
תודה על תשומת הלב וההקשבה.
ותודה מיוחדת לג'ן על התגובות האיכותיות והמייצגות שגנבתי לה מהבלוג.
ולנונ. על התמיכה החשובה.
שמרו על עצמכם. ועל האחים הקטנים שלכם.
אריאל.
You can call me Vincent Vega. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: