כולה ילד

מיטצ'וּבישי לבנה. 99red baloons בדיסק שלוטנן צרב.

92 קמ"ש על שעון המהירות.

שחורה צעקנית מימני. לוטנן משמאלי. חגורת בטיחות לוחצת.

אבל אני.

אני מאושר.

חיפוש אחר 'נאפיס' ברחבי העיר. הנחיות של ערסים.

תפריט וואנאבי משעשע.

צלחת פסטה ענקית ברוטב נפוליטני.

מיצתפוזים סחוט. טיפ זעום למלצר.

<

הודעות מאנשים טובים.

אוטופיה. לור שלי!. דוד-אור. שחף. עינף. קרן. מיק. חנאן. וולרי המתוקה!

שעשו לי נעיםם! 

<

צחוק שרק לוטנן יכול לגרום לי לייצר.

ניסה לקשור לכלב שמן שמצאנו את שתי האוזניים.  

הכלב בתגובה לא הפגין אכפתיות.

גם כשגלגנו אותו בצורה אנכית. 

הכלב. [טוב לא בדיוק ה-כלב. אבל כולם אותו חרא.]

<

עצירה אצל חברים של השחורה. המקרה היה כלכך הזוי.

הם היו כלכך מוזרים. בעצם.. במילה אחרת, הם היו - מושבניק'ים.

<

החמה עולה עכשיו. [ואני לא מתכוון שאמה של אשתי מטפסת במעלה המדרגות]

אני חייב להודות שזהו יום ההולדת הכי משובח

ב17 שנים האחרונות.

וכראוי ליום שכזה אני רוצה להודות לאנשים שהיו.

זכרו. נישקו. כתבו.

התקשרו. נסעו.

אכלו. צחקו.

והשתפשפו. [טוב לא יכולתי לשמור על רשימה שפוייה].

עשיתם אדם מלנכולי- מאושר ליום אחד.

אולי תקבלו על זה כנפיים בגןעדן או משו כזה.. 

[אפילו שאת לא קוראת פה דור.. תודה רבה יקירה.] 

פאק איט. אני הולך לעשות חיים בגיהנום.

<

אמרתי שאדביק NoLegs בניחוח יוםהולדתי שכזה. [הקיצ'יות תעבור לי מחר. מבטיח.]

אז הנה הפרק העשירי. שמציין סוףעונה של הנכים שלי.

תוכלו למצוא את העונה השלמה בין הרשימות בבלוג.

שכוללת גם פרקים נוספים מעבר לעשרה.

יש לציין. שגם הבלוג חוגג שנה. אז לרגל כל החגיגות. הכנתי את הפרק הבא:

[מי שלא הבין שיצביע. (מי שמצביע אמאשלוזונה)]

<

זהו. נגמרה לי עוד שנה.

אנקב לי עוד חור, שיראה כמו ארנב קטן, בכרטיסייה של החיים.

פאקינג כרטיסייה.

עכשיו אני אלך לישון.

ומחר.. מחר צו ראשון.

[בהירהור קצר אני מבין למה קוראים לו צו.. הולך לאט.מלא בחרא. והמוטו הוא שעדיף להשאר בבית.]

[המשפט הוצע ל'ציטוטים נבחרים']

[ונכנס]

ארי.