אתה מוכן לשלוח אותה להתחתן כבר עכשיו, אבל כואב לך לראות אותה על עקבים?

אריאל, איפה אתה?

אגב, מת לי האימייל, אז תשלח הודעה בבלוג. הוא לא מת, הוא סתם מטונף.

-

יש לי המון דברים לכתוב עליהם.

המון.

זה שאני מאוהבת, זה שאני רוקדת בקבוצה טובה, זה שאני מייגעת את עצמי, איך לריב עם ההורים, איך להפטר מפטרת בבית השחי וכמה פתטי בן אדם יכול להיות.

אבל במקום זה אני אכתוב על משהו מדהים הרבה יותר מהדברים הנ"ל (אולי חוץ מהפטרת).

Anyhow-

בית הבושת שנפתח בבית הספר "רביבים".

בעיקרון, בית הספר טיפה נאצי; אתה לא מרביץ בצחוק, אתה לא מקלל, אתה לא מבריז, אתה לא נושם, אתה לא שוכח ציוד, אתה לא שוכח תלבושת, אתה לא שוכח להכין שיעורים, אתה מתחיל ללמוד מיליון פעמים לפנות בוקר כי אתה במגמה "נבחרת" יותר והביטויים 'הגינות', 'פייריות' או 'שוויון' נמחקו מכל ספרי הלימוד על ידי השרתים בשקט בתחילת השנה.

וגם אף אחד לא נוגע ביהודיות, אף אחד לא מנפנף בעורלה וכולם קצת הומואים או היפסטרים פה ושם.

ואז באה גדנ"ע.

אתם מתארים לעצמכם שאכתוב כמה אכזרי היה במסגרת הצבא ואיך בית הספר שלי הוא כלום לעומת הגדנ"ע? וואל, לא.

בחרתי לא לצאת כי גם ככה אני שונאת להתעורר מוקדם אז במקום לעבור סיוט במשך שבוע אני מעדיפה ללמוד 5/6 שעות ביום.

אז הייתה לי מערכת מסודרת ויפה להיום (לא ציפיתי לפחות ממקום בו ביום השני ללימודים לומדים כבר לפי המערכת), אבל בפועל התנהל בית-זונות ממסדי, ולשם שינוי אני לא מדברת על הטרדה מינית באותיות אלא על שיעורים חופשיים וצפיה בסרטים ובבגרויות שנראות כמו הריקודים שהייתי ממציאה עם אביטל בכיתה א' או רוקדת במתנ"ס "רוזן" בחוג ההתעמלות האמנותית, לבושה בגד גוף בצבעים זוהרים של כתום וכחול.

וגם תפזורת של כוכבים באנגלית.

אז בקיצור, כיף פה.

ובהתחשב בעובדה שה5 יח'ניקית היחידה שנשארה בבית ספר (ואשכרה באה) היא אני, אנצל את השעות לסיים את אלפי השיעורים שקיבלתי ממנה.

לילה טוב, תהיו יפים, ונהניתי מאוד.

(אה ולמדתי איך לשים שיר אז There you go:)

(לא מזמן נסעתי באוטו ופתאום זה היה ברדיו והוא שיר נורא מוזר וממש מתסכל אותי בתכלס, אבל זה היה נוסטלגי בטירוף ולא היה לי שום דבר אחר לשים אז סליחה על... זה. ביי)