אתה מוכן לשלוח אותה להתחתן כבר עכשיו, אבל כואב לך לראות אותה על עקבים?

לפעמים אני רוצה להיות משהו שאני לא באמת רוצה להיות, סתם כדי לתקן משהו דפוק באותה מערכת.

אין לי מושג איך לקרוא לזה, אבל זה קורה לי כמעט כל הזמן, בכל פעם שאני שומעת על מישהו שנדפק בגלל משהו, כשאני נדפקת בגלל משהו, אני ממש מתעצבנת, ואחרי הקללות, ההסברים לעצמי וההאשמות לקרבנות שהיו בזמן הלא נכון במקום הלא נכון אני אומרת לעצמי "אם אני הייתי זה, הייתי עושה אחרת."

אז...

אם הייתי היועצת של הילדה מהפוסט במומלצים, הייתי מענישה אותו ולא אותה, עושה משהו בנידון, בלי להתייחס לעובדה שהוא רוסי, כמוני.

אם הייתי רכזת/מורה/מנהלת בבית הספר שלי, הייתי מעריכה את מה שהתלמידים רוצים, ולא את מה שמשרד החינוך רוצה.

אם הייתי גבר ומנהל משרד כלשהו, הייתי נחמדה ונזהרת שלא לגעת באף מזכירה או עובדת ולא הייתי מזיזה את עיניי ממסמכים ומצגות.

אם הייתי אשה שעצבנית על הבוס שלה, לעולם לא הייתי מאשימה אותו בהטרדה מינית או אונס שלא קרה ורוכבת על הגל האיום של המקרים בשביל לעשות לו רע.

אם הייתי מורה, הייתי מתחשבת בתלמידים ומזכירה לעצמי בכל רגע שגם אני הייתי תלמידה וגם אותי המורים דפקו וכמה שנאתי אותם על זה.

אם הייתי מרצה באוניבסריטה בתחום פוליטולוגי, לא הייתי מספרת על השקפותיי השמאלניות הפנאטיות או מכשילה חיילים קרביים פשוט מהיותם חיילים.

אם הייתי אמא, הייתי אוהבת ותומכת ומקשיבה תמיד ומתייעצת ומדברת עם הבת שלי ולא מוציאה עליה את מצב הרוח הרע שלי.

אם הייתי פוליטיקאית, הייתי באמת עושה משהו במדינה.

אם הייתי פסיכיאטרית, הפתרון האחרון שהייתי מציעה למטופלים הוא כדורים, לא הייתי מתייגת כל אדם במחלה נפשית כי הוא מראה שליש מהתסמינים ולא הייתי הורסת לאנשים את החיים.

אם הייתי עובדת במשרד החינוך, הייתי מפסיקה לעשות רע כל הזמן לילדים והייתי מפסיקה עם תוכניות הלימודים האידיוטיות, העובדה שלא לומדים כלום ביסודי והעומס העצום בתיכון.

אבל אני לא, ואולי יום אחד אהיה.

עד אז אני מקווה שהמצב ישתפר עם פוליטיקאים, אמהות, מרצים, מורים, רכזים, יועצות, מזכירות ובוסים שחושבים כמוני ואמשיך לתהות איך לאף אחד אחר לא נמאס, ולמה כולם יושבים בשקט.

היו שלום,

סושי

נ.ב- אתם יכולים להוסיף "אם הייתי _, אז _" משלכם בתגובות, זה יהיה מגניב כזה D: