זה האור שלי גם אם הוא לא תמיד לבן.

ליפעמים כשהמצב קשה, ליפעמים כשאת רוצה ליברוח

ליפעמים כשהכאב תוקף רק השקט מישתורר..

ליפעמים כשהדמעות זולגות ואין מילים ואין מה לאמר..

אז עדיף אז ליפעמים פשוט לשבת ולחשוב.

גם כשהמחשבות אז אינן הכי שמחות ,קצת עצובות וגם רעות.

תמיד עוד יש הרבה תיקוות וטעם עוד ליחיות.

כשהמצב קשה ואת רוצה ליברוח ,אל תיברחי תישארי בכוח.

תנסי להיתמודד וקצת לישמוח והשאר כבר יעבור.

גם אם את לא מצליחה לישכוח ,-לא אותו ולא את המצב..

אל תנסי ליברוח ,זה רק יחמיר כך את הכל.

תנסי לעבור, לעצור מהמצב לצאת וכך הוא מימך ילך.

כשהכאב תוקף אל תיתיחסי וכך גם הוא ילך.

תיתעסקי רק באחר גם אם הרוגע יאחר,הוא יבוא מתישו וזה בטוח.

כמה שפחות תיתני יחס לתקיפות ,כך יעלמו ההטרדות.

ואז הלב ישב בשקט ויתמלא לו בדמעות , תני לו גם ליבכות..

לא תמיד הרי הכל שמחות , אחרי הדמעות כבר יהיו לך מחשבות שונות

וגם אם לא יהיה כבר מה לאמר..

יבוא הזמן שבו הכל ישתנה ויעבור גם הרגשת הקור.

אז עדיף ליפעמים פשוט לשבת ולחשוב.

האם כל הבכי שווה את הדמעות?..האם שווה את זה?..

למרות כל הכאב הרצון והיתנגדות הלב צריך אז לעזוב

ולאחר כבר לעבור ,צריך להבין את המצב גם אם לא רוצים להישתייך

אליו, צריך ליזכור כשדלת ניסגרת - ניפתחת אחת אחרת.

ומי יודע אולי הדלת הזאת תיהיה יותר טובה מהקודמת.

אני אומרת שאי -אפשר אבל אני יודעת שהכל אפשרי

אפשר לישכוח מהדברים ,אפשר לישכוח ממקרים וכך גם אפשר

לישכוח מאנשים.

בחיים האלה הכל עוברים ,אך תמיד ממשיכים ומנסים,אף

פעם לא מיתייאשים גם אם זה יהיה הטעם האחרון שלך בחיים!

צריך לדעת להיתגבר על הפחדים ולעמוד מולם.

גם אם הפחד הכי גדול הוא ליחיות , -אסור לאבד תיקוות!!