לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

..Isn’’t this where....


?...We came in...

Avatarכינוי: 

בת: 34

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2008

שירים שכתבתי לתחרות כתיבה - אני רוצה דעת קהל!!! בבקשה תעזרו לי להחליט מה להגיש!


יש לי עוד קצת זמן עד להגשה, ואני די מתלבטת...

 


 

מעבר לאופק

 

היכן עובר הקו,

המפריד בין שם לכאן

בין הגשם לקשת בענן

בין תועה לאויב מסוכן;

מעבר לאופק,

בין הרגע לזמן,

בין צחור ללבן,

היכן מתחתם את הקו?

 

מי מתח את הקו,

בין טירוף לגבולו

בין נהר ליובלו

בין ההיגיון לריק שמולו;

מי מתח את הקו,

את שובר הגלים,

בין חופי מבטחים

לביני?

 

היכן מתחתם את הקו,

הגדר הלבנה,

חבל התלייה;

היכן, היכן עובר הקו...?

אך אני שואלת לשווא.

אני כאן לבדי,

וכבר אינני זוכרת

אם הייתי אי פעם

שם

מעבר לאופק.

 


 

בליבי

 

ואולם, כבר ראיתי כיצד טבעו הכלניות

בירוק אילם וקר של עלי דרדרים.

שדה גלמוד, מוקף חפיר

עודו זוכר כיצד היה שרוע,

מתבוסס בדמו

ניצב מולי כעת, דרוך,

וסגול חבורותיו

טבוע בדממה.

תובע נקמה.

 

ועודני זוכרת, איך אז

עוד לפני הפטל והכלניות

חבק הנחל אלפי פרפרים

ושלל תפרחות.

 

אך כשבאתי לכאן שוב,

מצאתי ערוץ מיובש

וזיכרונות נושנים, שוקעים

טובעים כאבנים כבדות

במימי נהר איתן

שאינו עוד.

כליבי, כוסה קוצים

אך גם הללו יבשו.

ורק צלקות

מאותן החבורות

נותרו

גם בי.

ובבואי לכאן היום

מצאתי רק שרידים

דרדרים כרותים

חבוקים...

לפותים

בגבעולי פטל כמושים.

 

שרב כבד,

ובליבי צמא, ספק,

האם ירד אי פעם גשם,

יפיח בנו חיים?

ואולי

לא יחזור לזרום

נהר הנעורים.

 

ואני מודה,

כעת

קשה לי להאמין.

אבל אמרו לי פעם,

שהחורף

אמור

להגיע תמיד.


 

...ואתה עודך שותק.

 

סהר דומם בשמי תכלת בהירים

הגם אתה זר כאן, במרומים?

וכיצד אתה לכאן הגעת?

כי גם אני אמורה להיות שם, למטה

לפחות

כך הם אומרים.

 

ואתה עוד תחזור לשמי הלילה

ורק אני עודני כאן.

אמור לי היכן,

היכן מקומי

ברחובות השוממים

כי לי,

בני אדם

ככוכביך רחוקים.

 

האם כמוך אהלך,

לבדי?

 

עד מתי?

...עד לאן?

מה אשאלך כאשר ניפגש שוב,

כאשר ייקץ הזמן?

 


 

דרכי

 

בחושך ובשחור,

בשלג ובכפור,

אל תוך חומה ומבצר

בו איש אינו גר,

זו דרכי.

אל הריק והצל,

יער שטוף ערפל,

וחרבי, באבחה,

תשסף גם אותך,

בדרכי.

בדמעות ובכאב,

בראשי הדואב,

אל סופי...

...אל סופך

אפלס אל ליבך

את דרכי.

 

אז למה לי?

 

ובאובך, הרחק, ניצבת דמותך...

משום מה, רצוני רק לשפוך את דמך.

לא...

אינני זקוקה לך.

 


ועוד שיר, שלא ממש בא לי להגיש, אבל כתבתי סתם ככה:

 

הפרי האסור

 

ליד הנחל,

צמח לו פטל.

פרחיו כמשי,

פירותיו כשני

וטעמם מתוק מדבש.

אני יודעת כי טעמתי,

בשלהי השנה שעברה.

עודני זוכרת...

...טעם גן עדן.

 

ליד הפטל,

צמח לו מפעל.

הפטל קמל.

פרחיו נפרמו,

פירותיו ארגמן

ורק עכשיו אני יודעת

שזהו צבע הרעל

וטעמם עדיין מתוק מדבש,

אפילו יותר

וכעת, זהו באמת

טעם גן עדן.

 

נכתב על ידי , 6/1/2008 12:45   בקטגוריות כתיבה יוצרת, שירה, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



164
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל...::*::*:: Snowflake ::*::*::.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ...::*::*:: Snowflake ::*::*::.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)