..Isn’’t this where....

ואולם, כבר ראיתי כיצד טבעו הכלניות

בירוק אילם וקר של עלי דרדרים.

שדה גלמוד, מוקף חפיר

עודו זוכר כיצד היה שרוע,

מתבוסס בדמו

ניצב מולי כעת, דרוך,

וסגול חבורותיו

טבוע בדממה.

תובע נקמה.

ועודני זוכרת, איך אז

עוד לפני הפטל והכלניות

חבק הנחל אלפי פרפרים

ושלל תפרחות.

אך כשבאתי לכאן שוב,

מצאתי ערוץ מיובש

וזיכרונות נושנים, שוקעים

טובעים כאבנים כבדות

במימי נהר איתן

שאינו עוד.

כליבי, כוסה קוצים

אך גם הללו יבשו.

ורק צלקות

מאותן החבורות

נותרו

גם בי.

ובבואי לכאן היום

מצאתי רק שרידים

דרדרים כרותים

חבוקים...

לפותים

בגבעולי פטל כמושים.

שרב כבד,

ובליבי צמא, ספק,

האם ירד אי פעם גשם,

יפיח בנו חיים?

ואולי

לא יחזור לזרום

נהר הנעורים.

ואני מודה,

כעת

קשה לי להאמין.

אבל אמרו לי פעם,

שהחורף

אמור

להגיע תמיד.