המגירה

לא נכנסו ולא קראו את השיר הקודם, אבל אולי את השיר הזה תאהבו.. =]

ילד התום.

כל חייו צל הרים,

אינו מרגיש דבר.

אם דמעות על פני יזלגו

הוא לא יבין זאת,

בעצמו הוא מסוגר.

פעם מדבר לעצמו, פעם מזמזם שיר,

אך בעיני לא יביט.

הוא בעולם משלו.

אצלו האפלה זוהרת,

ויום שמש תמיד קודר.

הוא מתייסר בתוך עצמו,

אבל לו אף אחד לא יוכל פשוט לעזור.

אם רק יביט בעיניי...

נשבעתי לעצמי שאני לא אסביר את השירים, אבל במקרה של השיר הזה אני פשוט חייבת...

זה שיר על הבן דוד שלי, שהוא אוטיסט וסובל מאוד. הוא ילד נהדר אבל תמיד כל כך עצוב ומסכן...

יום מקסים-

    לירי

 פוסט ראשון! :]

אז, אני לירי (שם בדוי שמתאים לרוח הבלוג) ואני כותבת סיפורים ובעיקר שירים מגיל 12 בערך.

לא סיפרתי על זה לאף אחד, לא הראיתי לאף אחד... את הכל שמרתי בקלסר באיזו מגירה נידחת.

אבל... בישראבלוג הכל חסוי, שמור ובעיקר- פתוח לכולם. אז החלטתי לפרסם כאן את הטובים ביותר שלי, כמו בספר.

אני מקווה שתאהבו את מה שאני כותבת, כי זה לא תמיד ברור כמו שירים שאני קראתי בבלוגים אחדים... (טוב, לא אחדים. רבים.)

אז, בשביל הטעם הטוב, שיר ראשון בבלוג. הוא לא טוב כל כך, אבל הוא די קליל, אז חשבתי שהוא אולי יותר מתאים לפוסט הראשון.

סימנים

טביעת רגל בחול,

אולי גם הד של קול.

ריח עוד קצת באוויר,

והרוח גם רוקדת ריקוד קטן,

כדי להזכיר,

שהיא היתה כאן.

מה דעתכם?

מקווה שתחזרו. :]

יום מקסים,

   לירי