קיבלתי 23 במתמטיקה..
וזה לא שלא למדתי, פשוט חרשתי ולמדתי טוב הרגשתי מוכנה
רק איזה תרגיל אחד לא הלך לי
אני כ"כ מתבישת בעצמי, כמה טיפשות בבנאדם אחד
הציונים שלי כל כך גרועים..
ציונים גרועים,
למקהלה לא הלכתי כבר המון זמן..
חיים חרע, בדידות אין סופית
אני מרגישה כל כך לא קשורה למקום שבו אני חיה
בבית ספר (אפילו מקום קבוע בכיתה אין לי..)
אני פליטה.
אפילו את החברה היחידה שעוד נותרה לי הברחתי,
אני כבר לא טובה בשום דבר..
כל הכישורים שלי נמוגו. אתמול היה לי יום תיאטרון שבו אנשים ש"יודעים" לשיר הוזמנו לאמצע הכיתה שבה נעשה הפיתוח קול כביכול
ואני עליתי
הקול שלי כ"כ רעד..אנשים תמיד אמרו "היי זאתי היא הכי יודעת לשיר"
ושרתי כ"כ זוועה
לא זוועה, (כי אמרו לי כמה שהיה טוב)
אבל ניצלתי 10% ממה שאני יכולה באמת..ושוב, הכל בגלל העייפות, החוסר ביטחון, ההתרגשות והצפייה המעצבנת הזו מכולם
כאבה לי הבטן כל כך, כבר זמן מה שאני מרגישה ככה, כל הגוף כואב
הבריאות שלי כל כך לא תקינה,
אני בטוחה שאני אנמית אבל לא רוצה לעשות בדיקות דם בינתיים
אני חלשה, עייפה, אפילו פעילות גופנית אין לי כוח
אין לי כוח לכלום.
ואני שמנה..
כל כך שמנה שלפעמים אני חושבת שזה ישאר לנצח
אני לא רוצה להיות רזה בשביל היופי או בשביל להשיג בנים
רוצה להיות רזה כדי לדעת שלפחות מטרה אחת הצלחתי להשיג בחיים הארורים שלי.
ואני אעשה זאת, אולי יקח לי קצת זמן
לאסוף את כל השברים
אבל אעשה זאת
אני:"תשמין" הוא:"תרזי"
:"תשארי בבית ותאכלי גלידה..כייייי את שמנההה" (למרות שזה בצחוק..אבל כולנו יודעים שבכל צחוק יש טיפת אמת)
"מזה, אממ בתמונות את נראת קצת יותרר אממ (סימן כיווץ ידיים)"
אני:"למה אתה לא קם" הוא:"כי עומד מולי מעין גוש ואני לא יכול.."
"ואיי שנה שעברה היית ממש רזה, רזה מידי" , אני:"ועכשיו?" "עכשיו את רזה סבבה.."
"שמנהה" "שמנהה" "שמנהההה"
אז אם יקרה לי משהו,
אל תגידו שאני האשמה העיקרית..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
♥siv♥