אלופים של החיים.
במילה אחת? אהבתי.
אבא שלי עשה את אותה עבודה בדיוק לפני הרבה הרבה שנים.
לעזאזל, זה נשמע כמו התחלת סיפור אגדות נוסף של דיסני.
בכל אופן,
הסדרה, לא כמו סופרנני ושאר סדרות 'חינוך' אחרות, באמת נגעה לי.
התחברתי לילדים שם.
ג'ני, שהתעצבנה שדוד לא מבין. גם אני חסרת סבלנות בדברים האלה, בדיוק כמוה.
זה כאילו הביאו לי מראה. התביישתי.
זה היה מכוער. החוסר סבלנות הזה.
ילד מסכן, לא יודע עברית. מה הוא יכול לעשות.
"להיות טוב, זה לא אנושי" מילים כדורבנות.
מה עוד אפשר להוסיף?
אין כזה דבר שאין בבן אדם משהו רע.
בכל בן אדם יש משהו רע. גם אם קצת.
אני בטוחה שגם בדוד יש. כמה תמים וטוב שהוא לא נראה.
"כואב הלב, כואב הזכרונות"
כאב לי יחד איתו.
בכיתי. אני מודה.
אבן שכמותי, שלא בוכה, חוץ מבטיטאניק, ביומן ואיזה פיק מפגר שהתחברתי אליו, בכיתי.
בכיתי כמו תינוקת.
זה כואב. התחשק לי לפרוץ את הטלוויזיה ולחבק אותו.
בנימה אחרת, כי לא בא לי להרוס מצב רוח טוב יחסית -
אמ..די שיעמם לי היום,והפיינטשופ קרץ לי מעט.
הוא אשכרה צעק "ליה! ליה! עשי בי כרצונך!"
ולא, הכוונה היא לא למעשי סדום.
החלטתי לעצב לאחת הבנות הכי חמודות בכל ישראבלוג.
אז..מקווה שתאהבי,
אם תשתמשי, בכיף, אם לא,חפיף.
וכן, היא יודעת מי זאת.
צבעים:
לרקע של הרשימות - #a99302
לכתב של הרשימות - #ffffff
לרקע של הפוסט - #ffffff
לכתב של הפוסט - #000000
לרקע של הכותרת - #000000
לכתב של הכותרת [אם בכלל] - #a99302
לתיבת מסרים [שלזה נועדה הכותרת messeges] - #a99302 וגם #ffffff
בבלוג זה
בכל הבלוגים
