משוטטת באפילה

היום התחיל הסמסטר החדש של הלימודים. גיליתי, לתדהמתי, שזה עושה לי ממש טוב ללמוד. היתה חסרה לי הסיבה הזו לקום בבוקר. אז החלטתי אתמול על פתיחת דף חדש, לגבי הרבה דברים. ברובם לא עמדתי ואני מפחדת קשות מהאפשרות שאני ארשה לעצמי להתדרדר למקומות שאני לא רוצה לחזור אליהם, כמו הזנחת לימודים, לא לגשת למבחנים, להזניח את מה שאני אוכלת, להזניח את הטיפול שלי בבית ובכמה נלווים... פחד משתק משהו, הייתי אומרת. המסקנה המתבקשת הייתה שאם כבר פתחתי בלוג, ואני לא אדם שחושב שבלוגים הם משהו מעבר למציצנות, אני חייבת לעשות את מה שהצבתי לעצמי לעשות בראשית דרכי והוא להעביר לכתוב את הדברים החשובים. שיהיה איזשהו משוב על מה שאני עושה עם עצמי, עם ההבטחות, ההצלחות וגם לפעמים הכשלונות. זו הדרך ההכי טובה לבדוק התקדמות עצמית, התקדמות שאני חייבת לעצמי בכל מחיר, התקדמות שאני יכולה להשיג. אין טוב ממשוב. זה המשוב שלי.

ההתחייבות הראשונה שלי היא לא להחמיץ ימי לימודים. אני מניחה שפה ודם הדבר ייתחייב מתוקף שאר תפקידי בחברה כאם וכאדם לכל דבר ועניין. ואולם, אני מאמינה כי ל90% מהשיעורים עלי להגיע ולהשלים חומר חסר, במידה ויש, מוקדם ככל האפשר.

השניה - לעמוד בכל מבחני מועד ב' בזמן, למודה ומוכנה להוציא בהם ציון שלא יבייש אותי (מעל 85 ורצוי אף מעל 90... היו ימים).

שלישית, לאכול ירקות ופירות בלבד ולוותר על אכילת יצורים שהיו חיים טרם הגיעו לפי.

שאר הדברים יכתבו אחרי השבוע הקרוב, הם במשנה חשיבות ולכן קודם עלי להשיג את השליטה בשלוש ההתחייבויות הראשונות שלי לעצמי. שלמות זו לא מילה גסה. אני לא חושבת שאני צריכה לוותר לעצמי, או להרשות לעצמי פחות רק בגלל שקל לי יותר לוותר. זו לא הדרך. לצערי, אצטרך לדווח לעצמי כל יום כמעט, אבל cest la vie. ההתחלות תמיד קשות. אני מקווה להפסיק לאכזב את עצמי השקם וערב ואז אוכל להפסיק לערוך יומני אכילה ונוכחות מקווננים (בכל זאת, אישי מדי) אבל אם זה מה שאני צריכה כדי לתפוס את עצמי בידיים, המטרה מקדשת את האמצעים.

השורה התחתונה היא בעצם שאני לא צריכה שום דבר בחיים האלה. אני לא צריכה להצליח, אני רוצה. אני לא צריכה אנשים סביבי, לא צריכה טובות ולא צריכה עזרה. אני צריכה את עצמי. לתת לעצמי להיות מי שאני רוצה להיות, להפסיק לחשוב כמה אני כישלון וכמה אין סיכוי שייצא ממני משהו בחיים האלה. די כבר. אני - לעצמי. יכולה, חזקה, שלמה, עצמאית, נותנת מכל הלב והכי חשוב - לא צריכה לקבל. לא צריכה שום דבר מאף אחד. "אוטרקית". תמיד טוב שיש לידך אנשים, אבל את האישור שלהם אני לא מוכנה לחפש שוב, רק את שלי. איתם ובלעדיהם אני אקום, איתם ובלעדיהם אני אפול. הכל בידיים שלי מעכשיו, ואני מתכוונת להשאיר את זה כך.

להיות בעצמי, בזכותי. זה לא אומר להיות לבד. זה אומר לא לפחד מלהיות לבד.